6 שנות מאסר לסבתא שהורשעה בחטיפת נכדתה

לפרידת בני זוג נשואים בעלי ילדים עלולות להיות השפעות רבות, ובין היתר: רצון אחד ההורים כי בן זוגם לשעבר לא יראה את ילדיהם המשותפים. במקרים הקיצוניים ביותר, מתאפשר כי אחד ההורים אף יעביר את הילדים המשותפים אל מחוץ לישראל, וזאת ללא אישור או ידיעת ההורה השני. מקרים אלו מוגדרים כמקרי חטיפה והם אינם קורים בישראל חדשות לבקרים. הפרשה הנדונה עוסקת בסוגיה זו.

יש לך שאלה?

פורום רישום פלילי

פורום מעצר
פורום פלילי

הנאשמת בהליך זה, בת כ-69 שנים, הועמדה לדין בגין שלוש עבירות פשע, והן: קשירת קשר לבצע פשע (חטיפה מהארץ), חטיפה מהארץ וחטיפה ממשמורת. על פי עובדות כתב האישום, במהלך שנת 2001 הנאשמת קשרה קשר עם בתה להוציא מהארץ את נכדתה בת הארבע, ללא ידיעת אביה. מטרת הקשר הייתה להעביר את הנכדה לרוסיה, כאשר הנאשמת ובתה, ככל הנראה, בחרו ברוסיה משום שהיא אינה מדינה המחויבת לאמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בין לאומית של ילדים. קרי, לא היה ניתן לנקוט באמצעים כלשהם על מנת להחזיר את הקטינה לישראל. תכנון החטיפה המוקדם כלל מעשים רבים, וביניהם: השכרת דירת המגורים של הנאשמת, מכירת רוב תכולת הדירה של הנאשמת ובתה וביצוע פעולות נוספות אשר מטרתן הייתה לאפשר את מהלך החטיפה.

בפועל, הנאשמת ובתה לקחו את נכדתה למוסקבה וחיו שם כשש שנים. כאשר הנאשמת הגיעה אל הארץ, בחלוף שש השנים, נפתחה חקירה נגדה והוגש כתב האישום האמור. בתה ונכדתה של הנאשמת נשארו במוסקבה עד עצם מתן גזר דין זה – כאשר הנכדה הייתה בניתוק מאביה למשך יותר משבע שנים בעת מתן גזר הדין. אם כן, בהליך זה בית המשפט התכנס על מנת לגזור את דינה של הנאשמת.

שיקולי הקולא והחומרא

בית המשפט קבע כי הנאשמת פגעה בזכותו של אב נכדתה להיות הורה, וכפי שצוין: "הזכות להוֹרוּת היא מן הנעלות שבזכויות האדם הנתונות להגנה חוקתית. קודמת לה רק הזכות לחיים ולשלמות הגוף. מימוש הזכות להיות הורה נותנת טעם ומשמעות לחיים". כמו כן, הודגש כי הנאשמת פגעה גם בזכות נכדתה, שכן: "אין לנאשמת וגם לא לבתה פטרונות בלעדית על לילך המסמיכה אותן לפגוע בזכותה הבסיסית, הראשונית והטבעית לגדול כבת לאביה".

הודגש כי "עונשן המרבי של עבירות חטיפה מן הארץ וחטיפה ממשמורת הוא 20 שנות מאסר. הן נמנות עם החמורות שבעברות עלי ספר דיני העונשין של מדינת ישראל, ולא בכדי". מנגד, צוינו מכתבי ההערכה הרבים שנמסרו לבית המשפט בעניינה של הנאשמת, רופאה בת כשבעים, וכפי שתואר: "בין המשבחים והמרוממים, מצויים אנשי שם, פרופסורים לרפואה, נכבדים בעדתם, רבנים ובהם הרב הראשי ליהודי מוסקבה ואחרים שרואים כבוד רב לעצמם בידידותם עם הנאשמת. כל אלה הביעו פליאה רבה על כך שהנאשמת נותנת את הדין בשל מעשה שעשתה כדי להגן על בתה ונכדתה".

גזר הדין

כמו כן, סניגור הנאשמת טען בפני בית המשפט, כשיקולים להקלה בעונש הנאשמת, "שלושה טעמיי קולא עיקריים: רקעה, עברה ומידותיה התרומיות של הנאשמת; מצבה הבריאותי ומצב אמה הישישה; העדר תועלת ותכלית בעונש מאסר". בעניין זה, בית המשפט לא קיבל את טעמי הקולא שהוצגו היות ועל כף המאזניים ניצבה אחריות לביצוע עבירה חמורה. לאור כל האמור, בית המשפט גזר על הנאשמת 7.5 שנות מאסר, מתוכן 6 לריצוי בפועל והיתר על תנאי.