בתי המשפט מקפידים על קיומו של הליך פלילי הוגן והענקת זכויות מהותיות לנאשם כגון משפט צדק, זכות טיעון וייצוג ואפשרות להגיב על ההאשמות. מקום בו נמנעה מהנאשם אחת מהזכויות ובעקבות זאת נגרמה לאחרון פגיעה קשה, ניתן להורות על ביטול כתב האישום. זאת בטענה של פגם היורד לשורש העניין. עם זאת, בית המשפט מורה על ביטול כתב האישום מסיבה זו רק במקרים בהם הפגם שנפל הינו חמור ומהותי. דוגמא להעלאת טענה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
במקרה זה, בית המשפט דן בבקשה לביטול כתב אישום כנגד שני נאשמים בגין אי קיום צו שיפוטי. על פי הנטען בכתב האישום, שני הנאשמים הורשעו במסגרת תיק פלילי קודם שנוהל נגדם וחויבו להרוס את המבנה הלא חוקי שנבנה על ידם עד ליום 30.04.07. הלכה למעשה, המבנה לא נהרס ולכן נוהל ההליך דנן.
לטענת בא כוחם של הנאשמים, נפל פגם מהותי בהליכי החקירה שחייב את ביטול ההליך ללא קשר להכרעה. בא הכוח טען שרשויות החקירה לא מסרו לנאשמים התראה טרם הגשת כתב האישום ולשניים אף לא ניתנה זכות טיעון. לא זו אף זו, נטען שרשויות החקירה לא חקרו את הנאשם השני.
המאשימה ביקשה לדחות על הסף את הטענות שהופנו נגדה. לטענתה, באפשרות הרשות להורות על העמדת אדם לדין גם ללא שמיעת גרסתו מראש. כמו כן, נטען שלא היה צורך לחקור את הנאשם השני מראש מאחר וגרסתו הייתה עתידה להישמע בשלב ההקראה. לא זו אף זו, המאשימה טענה שבאי גביית הגרסה מראש לא היה בכדי לפגוע בעשיית הצדק. זאת מאחר ולשם כך נועד ההליך השיפוטי כשלעצמו. המאשימה הוסיפה שבמקרה זה, לא היה מקום לתת לנאשמים התראה מראש על העמדתם לדין, לאחר שהם נמנעו ממילוי הצו השיפוטי והיו מודעים להפרתו.
הכרעה – לא נפל פגם מהותי שהצדיק את ביטול כתב האישום
בפתח הדיון השופטת הדגישה שהנאשמים הואשמו בעבירה של אי קיום צו שיפוטי שניתן במסגרת פסק דין. לפיכך, לא הייתה מוטלת על הרשות חובה לתת להם התראה טרם העמדתם לדין בגין אי קיום הצו ואכיפת ההוראות העונשיות עקב הימנעותם מהריסת המבנה.
באשר לאופן ניהול החקירה הפלילית, השופטת ציינה שאין חובה בחוק לנהל חקירה טרם הגשת כתב אישום. עם זאת, השופטת הדגישה שלאור תוצאות ההליך הפלילי ואופן ניהולו, ראוי לנהל חקירה מקדימה. זאת בפרט לאור הרצון להביא לדין את הנאשם האמיתי בביצוע העבירה. נטען שניהול חקירה פלילית בצורה זו תבטיח קבלת החלטה מושכלת וראויה על ידי רשויות התביעה לצד שמירה על זכויות הנאשם והליך תקין. השופטת קבעה שלמרות שהיה מדובר בהליכי תכנון ובנייה, לא הייתה הצדקה שלא לחקור מראש את הנאשמים, כטענת המאשימה. כלומר, השופטת דחתה את הטענה לפיה היה ניתן להסתפק בשמיעת גרסת הנאשם בעת ההקראה . עם זאת, נקבע שבמקרה זה, הפגם שבאי חקירתו של הנאשם השני טרם הדיון דנן לא היה חריף במידה שהצדיקה את ביטול ההליך. השופטת קבעה שהגשת כתב האישום נעשתה בסמכות, על אף אי החקירה המוקדמת והתנהלות המאשימה עלתה בקנה אחד עם עקרונות הצדק וההגינות, כפי שפורשו בפסיקה. בסופו של דבר, השופטת דחתה את טענתו המקדמית של הנאשם לביטול ההליך בעקבות הפגם וקבעה מועד להקראה.
