פיצויים למטייל אשר נפגע במהלך טיול - תביעה נגד החברה להגנת הטבע

לא אחת, נפסק על ידי בתי המשפט כי טיולים בחיק הטבע הינם ערך חינוכי עצמאי, ולכן אין להטיל חובות מוגברות על המשגיחים בזמן טיול. טיולים אלו יוצרים סיכונים טבעיים ואין להחמיר על ידי הטלת חובות מוגזות. למרות זאת, כפי שנראה במקרה שלהלן, יש סיכונים שאינם טבעיים ולכן כאשר מתרחש תאונה, האחראים לטיול יישאו בתוצאות התאונה.

התובע במקרה זה היה בן 12 בזמן התרחשותה של ה"תאונה" שאירעה בזמן ששהה בטיול בן יומיים מטעם החברה להגנת הטבע. בעקבות התאונה, הוא תובע כעת בנזיקין את החברה להגנת הטבע והמדריך שהיה אחראי על הקבוצה, וזאת על פי עוולת הרשלנות.

פרטי המקרה

על פי הנטען בכתב התביעה, קבוצת המטיילים שהתובע היה חלק ממנה הגיעה לאמת המים בקיסריה. בעוד שהמדריך ישב בצד ושוחח עם חבריו, אחד הילדים התרברב בכך שיכול לקפוץ מהנקודה הגבוהה ביותר מאמת המים בגובה 5 מ'. כטבעם של ילדים, כל שאר שילדים התחילו לקפוץ מנקודה זו גם כן. באחת הקפיצות, התובע נפל ונפגע בצווארו. הוא הובהל לבית החולים ושהה שם 4 ימים באשפוז. כל זאת כאמור על פי כתב התביעה והנטען על פי התובע. במהלך המשפט, הייתה מחלוקת בין הצדדים גם בשאלת האחריות וגם בשאלת הנזק.
 

האם המדריך והחברה להגנת הטבע אחראים לנזקיו של התובע?

המחלוקת בין הצדדים התעוררה סביב שאלת הגובה ממנו קפצו הילדים. אומנם התובע טען כי הוא קפץ מגובה 5 מ' אולם מעיון בתמונות בית המשפט הסיק כי הגובה המקסימאלי ממנו ניתן לקפוץ במקום זה הינו 4 מ'. יתר על כן, על פי התמונות נראה כי הקפיצה התבצעה מאמת המים לדיונה, וכי החלק העליון של הדיונה הוא אומנם בגובה אמת המים אבל החל מחלק זה נוצר מדרון כלפי מטה. כלומר, גובה הקפיצה תלוי באורכה.

בית המשפט פסק כי קיימות מספר עדויות מהם עולה כי גובה הקפיצה היה נמוך יותר באופן משמעותי. במכתב השחרור מבית החולים נכתב כי "התקבל בשל כאבים בצוואר לאחר נפילה מגובה של כ- 2 m על דיונת חול". גם המומחה מטעם התובע טען כי הסתמך על כך שהתובע נפל מגובה של שני מטרים. העדות היחידה שסייעה לטענתו של התובע כי הוא נפל מגובה 5 מ' הייתה מסמך שערך חברו לטיול בזמן התרחשות התאונה, שם כתוב כי הם קפצו מגובה 5 מ'. למרות זאת, התברר במהלך המשפט כי המסמך אומנם נכתב על ידי חברו אבל הכתיבה התרחשה בנוכחות ולפי בקשת אמו של התובע. המסקנה של בית המשפט הינה שהגובה המקסימאלי ממנו קפץ התובע היה 2 מ'.

לגבי עצם האחריות, אז החברה להגנת הטבע והמדריך טענו כי כאשר מדובר בטיולים, יש צורך להימנע מהטלת חובות מחמירות שכן דבר זה יכול לסכל יציאות לטיולים כלל, שהוא ערך בפני עצמו. בית המשפט קובע כי נכון שיש צורך לעודד טיולים בארץ אבל כאשר יוצאים לטיול, לוקחים בחשבון את הסיכונים הטבעיים והרגילים. התאונה אשר התרחשה לתובע אינה נמנית בגדר הסיכונים הרגילים והטבעיים שכן המדריך יכול, ואף היה מחויב, למנוע את קפיצות מסוכנות מסוג זה.

נזקו של התובע

הצדדים היו חלוקים בשאלת הנזק והאם נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה. המומחה מטעם התובעים קבע כי התובע סובל מהגבלה בצוואר והדבר מקנה לו נכות בגובה 20%, כמו גם נכות של 5% בגין שבר בחוליה. לעומת זאת, מטעם הנתבעים העידה מומחית שטענה כי לתובע אין כל מגבלה ולכן אין לו כל נכות כלל.

לאור חילוקי הדעות, בית המשפט מינה מומחה מטעמו. מומחה זה קבע כי אין לתובע נכות או הגבלה בתנועות הצוואר. בית המשפט החליט לקבל חוות דעת זו שנראתה לו אמינה ומבוססת. למרות זאת, בית המשפט קבע כי עצם אשפוזו של התובע הינו נזק שנגרם כתוצאה מהתאונה, וכך גם הכאבים מהם סבל התובע לאחר התאונה.

לסיכום, בית המשפט מוצא מקום לחייב הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים האמורים. במסגרת פיצוי זה, הם ישלמו לתובע 30,000 ₪ פיצוי בגין כאב וסבל, 3,000 ₪ בגין עזרת הורים לאחר התאונה והחזר הוצאות משפט, אגרה ושכרה מומחה. כמו כן, נפסק כי התובע יקבל שכר טרחת עורך דין בסך 6,600 ₪ בתוספת מע"מ.