כל חייל שנפגע במהלך ובעקבות שירותו הצבאי יכול להגיש תביעה לקצין התגמולים, על מנת לקבל הכרה כנכה צה"ל. במידה שהתביעה מתקבלת, שיעור נכות החייל נקבע בהתאם למצבו הגופני והוא זכאי לפיצויים. אולם, פעמים רבות תביעות אלו נדחות מחמת היעדר קשר סיבתי בין הפגיעה לשירות הצבאי. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לך שאלה?

פורום ועדה רפואית

פורום מימוש זכויות רפואיות

פורום אחוזי נכות

פורום נזיקין


במקרה זה, הוגש לבית המשפט ערעור על החלטת קצין התגמולים בעניינו של המערער. עובדות המקרה היו כדלקמן: ביום 26.11.01 המערער התגייס לצבא בפרופיל 82. ביום 1.12.03 הוא שוחרר בפרופיל 45. לאחר שחרורו, המערער פנה לקצין התגמולים בבקשה להכיר בכאבי גב תחתון ככאלו שהיו קשורים לשירותו הצבאי. פנייתו נעשתה מכוח סעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959. בינואר 2005, תביעתו נדחתה על ידי קצין התגמולים. לפיכך, הוגש הערעור דנן.

 

המערער: "קצין התגמולים שגה"


לטענת המערער, במהלך הטירונות הצבאית הוא סבל מכאבי גב קשים. למרות תלונותיו, הוא נאלץ להמשיך באימונים ואף התמוטט פעמיים. לשיטתו, לאחר ההתמוטטויות הוא נשלח למנוחה אך לא נבדק על ידי רופא מקצועי. על אף סיום הטירונות, כאבי הגב לא פסקו ויתרה מזאת, המערער החל לסבול מכאבים ברגל. רק לאחר מכן הוא אושפז והתברר שהוא סבל מפריצת דיסק. בעקבות מצבו הרפואי של המערער, הורד הפרופיל הצבאי שלו והוא שוחרר מהצבא. לטענת המערער, מצבו הרפואי נגרם בעקבות האימונים בטירונות והיעדר טיפול רפואי הולם. לפיכך, החלטת קצין התגמולים לדחות את תביעתו הייתה שגויה.


מנגד, המשיב ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, המערער עבר טירונות קלה שלא כללה מאמץ פיזי כבד עד כי גרם לפריצת דיסק. לא זו אף זו, המשיב הדגיש שהמערער סבל מכאבי גב טרם גיוסו, כפי שעלה מתעודות רפואיות של האחרון.


בית המשפט: "לא הוכח קיומו של קשר סיבתי"


בפתח הדיון, השופטים קבעו שעדותו של המערער הייתה לא עקבית. זאת מאחר שהוא התקשה לזכור פרטים רבים ולחלופין, מסר נתונים שלא נחשפו קודם לכן בפני המשיב. בנוסף, נקבע שחוות דעת המומחה מטעם המערער לא הייתה ברורה ומנומקת. שכן, המומחה הרפואי לא נימק כיצד גרמו המאמצים שנטענו על ידי המערער למצבו הרפואי, פרט לציון שרירותי באשר לקיומו של קשר סיבתי. כמו כן, בחוות הדעת לא היה פירוט לטענת המערער לפיה תלונותיו לא טופלו על ידי גורמים רפואיים בצבא. זאת ועוד, נקבע שהמומחה הרפואי מטעם המערער לא אישור בחוות דעתו את הקביעה שמצבו הרפואי של האחרון אכן החמיר בעת ובעקבות הטירונות. אי לכך, חוות הדעת נדחתה. לא זו אף זו, נפסק שתנאי שירותו של המערער לא היו חריגים וקיצוניים כך שגרמו לפריצת הדיסק. כלומר, לא נמצא קשר סיבתי בין מצבו של המערער לשירותו הצבאי.


בסופו של דבר נקבע שהמערער לא הרים את נטל ההוכחה לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות למצבו הבריאותי. לפיכך, הערעור נדחה. קרי, טענת המערער לפיה עצם גיוסו בפרופיל 82 ושחרורו בפרופיל 45 הצביעה על פגימה שנגרמה בעקבות השירות, נדחתה.