כאשר בני זוג מגיעים לידי החלטה כי יש לסיים את חיי הנישואין המשותפים, החלטתם זו תשפיע במידה רבה גם על ילדיהם המשותפים, ככל שכאלה קיימים. כמובן שגירושין היא סוגיה אשר קשורה לדברים רבים נוספים – חלוקת הרכוש, דמי המזונות וכדומה. מטבע הדברים, במרבית המקרים הורה אחד יוגדר כמשמורן של הילדים – הילדים יתגוררו תחת קורת גגו, ואילו ההורה השני יזכה להסדרי ראיה – פרקי זמן מוגדרים בהם יוכל להיפגש עם ילדיו. במקרים לא מעטים, בני הזוג שנפרדים בוחרים להתגורר במקומות רחוקים אחד מן השני. באותם המקרים יכולים הסדרי הראיה לגרום לנטל על הצדדים, הן מבחינה כספית והן מבחינת זמן.
יש לכם שאלה?
פורום בית המשפט לענייני משפחה
להלן דיון בתובענות הדדיות אשר הגישו בני זוג לשעבר בעניין הסדרי הראיה הקשורים לבנם הקטין. בני הזוג, שהתגוררו במרחק ניכר זה מזו (האם בצפון ואילו האב במרכז), היו חלוקים בנוגע לשאלה על מי מביניהם רבצה האחריות לקיום הסדרי הראיה כפי שנקבעו בהסכם הגירושין.לצד זאת, נשאלה שאלה נוספת, האם היה צורך בשינוי הסדרי הראיה עקב שינוי הנסיבות? לפי הסדרי הראיה שנקבעו בהסכם הגירושין, היה על האב לאסוף את בנו מביתה של אמו ולהחזירו לאותו המקום.
טענות הצדדים
האם טענה כי האב לא קיים את הסדר הראיה כפי שנקבע בהסכם הגירושין ובנוסף איים כי ייטול את הקטין לביקור בכל עת שיחפוץ. יתרה מזאת, נטען כי האב הסית את הקטין כנגד אימו וניבל את פיו בנוכחותו של בנו. בנוסף, האם טענה כי האב הוא אשר היה צריך לשאת בעלויות קיום הסדרי הראיה. לטענת האם, הסדרי הראיה היו צריכים להישאר על כנם.
מנגד, האב טען שעקב שינוי נסיבות נבצר ממנו לקיים את הסדרי הראיה כפי שהותוו, ולכן הוא הגיש תביעה לשינויים. נטען כי שינוי הנסיבות לעיל התבטא בכך שבעת ההיא לא היה בחזקתו של האב רכב מטעמם עבודתו, ומשכך, קיום הסדרי הראיה הפכו עבורו למשימה קשה עד למאוד. האב הוסיף וטען, שבהסדרי הראיה בהסכם הגירושין נקבע שהיה עליו לקחת את הקטין ביום שישי בצהריים מביתה של האם ולהחזירו לשם במוצאי שבת. אולם, מאחר שלא היה רכב ברשותו, נסיעות אלו תבעו ממנו 4 שעות נסיעה לכל כיוון והוצאת ממון רב, דבר אשר מנע ממנו לראות את בנו משך זמן רב מאוד. לפיכך, האב דרש כי הסדרי הראיה ישונו באופן אשר יציב נטל שוויוני על שני ההורים.
שינוי הסדר הראיה
בכדי להכריע בטענות הצדדים השופט ביקש וקיבל תסקיר מאת פקידת הסעד בנוגע לצדדים. מעיון בתסקיר נלמד כי היחסים בין האב לבנו עלו על דרך המלך, וקיום הסדר ראיה רציפים היו חיוניים להתפתחותו הסדירה של הקטין. בית המשפט פסק כי טובת הילד חייבה מפגשים סדירים עם שני ההורים, ומשכך האחריות לכך, ואף הנטל הכספי, ניצבו על כתפיהם של שני ההורים כאחד. אי לכך, נקבע כי מאותה העת ואילך, האב יאסוף את הקטין מאיזור מגוריה של האם ביום שישי בצהריים, ואילו במוצאי שבת האם תחזיר את הקטין מאיזור מגוריו של האב.
