על פי סעיף 30(א) לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965, "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית בטלה". בפרשה הנידונה נטען כי אב הצדדים השפיע על אימם לחתום על הצוואה שחילקה את הרכוש בחלקים לא שווים, ובית המשפט היה צריך לבחון אם השפעה כזו הייתה קיימת.
יש לכם שאלה?
הצדדים להליך זה היו אחים אשר התעוררה ביניהם אי הסכמה אודות עזבון אימם המנוחה. בעוד שהתובעים ביקשו לקיים את צוואתה של אימם המנוחה, הנתבעים התנגדו לקיומה ועתרו לביטולה. על פי הצוואה, הורי הצדדים הורישו להם את רכושם בחלקים: 32.5% לתובע 1, 32.5% לתובע 2, 15% לנתבעת 1, 10% לנתבע 2 ו-10% לנתבע 3.
טיעוני הצדדים
הנתבעים בהליך זה טענו כי צוואת אימם לא נכתבה מרצונה החופשי וכי היא הייתה תחת שליטתו של אביהם המנוח בעת כתיבת הצוואה. לטענתם, אימם המנוחה "נרמסה ונכבשה תחת פקודתו ורצונו של בעלה ולא היו בה התעוזה וכוחות הנפש להמרות את פיו ולהתנגד לרצונו על אף שזה לא תאם כלל לרצונה". כמו כן, הנתבעים טענו כי אימם המנוחה ציינה עת שהייתה בחיים כי אינה שבעת רצון מכך שעל פי הצוואה הקיימת הירושה אינה מתחלקת באופן שווה בין הצדדים. למרות זאת, נטען כי האם לא שינתה את הצוואה משום "שנפלה עליה אֵימָתו של בנה, התובע 2, שהינו אלים ותוקפן והוא זה אשר מנע בעדה מלשנות צוואתה כרצונה".
מנגד, התובעים הכחישו את טענות הנתבעים וביקשו מבית המשפט לקיים את הצוואה על פי החלוקה הרשומה בה. הם ציינו כי היחסים בין אימם המנוחה לאביהם המנוח היו יחסי אהבה וקירבה וכי האחרון לא הכריח אותה לחתום על הצוואה האמורה. לא הייתה השפעה לא הוגנת גם מצידו של התובע 2, כפי שנטען על ידי הנתבעים.
השפעה בלתי הוגנת
השופט ציין כי ההלכה בפסיקה הישראלית היא שהשפעה בלתי הוגנת היא השפעה שאינה שגרתית ושיש בה מרכיב של אי הגינות. השופט לא ראה פסול בעצם הניסיון להשפיע על אדם בנוגע לעריכת הצוואה, אלא "הפסול הוא אך ורק באם מעורב בהשפעה מימד של חוסר הגינות". לדבריו, חוסר הגינות ייחשב בעיקר במקרי "ניצול תלותו, חולשתו או חוסר יכולתו של המצווה לצורך עשית צוואה לטובת הנהנה". השופט הדגיש כי לא תמיד ההבחנה בין השפעה הוגנת להשפעה בלתי הוגנת היא קלה, וכי הנטל רובץ על הצד בהליך הטוען לקיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת – כאשר יהא עליו להציג "ראיות משמעותיות המקיימות תשתית ברורה למסקנה" המתבקשת.
השופט ציין את המבחנים שנקבעו בפסיקה למען איתור השפעה בלתי הוגנת, והם: קיומו של מצווה הנתון להשפעה, קיומו של נהנה לו הייתה האפשרות להפעיל השפעה בלתי הוגנת, קיומו של נהנה אשר היו לו אמצעים להפעיל השפעה בלתי הוגנת, צוואה הנחזית להיות בלתי הוגנת, בחינת נסיבות עריכת הצוואה, בחינת הנסיבות הכלליות אשר קדמו לעריכת הצוואה ומבחן תוכנה של הצוואה.
בעניין ההשפעה הבלתי הוגנת בין בני זוג, השופט הזכיר את ההלכה בפסיקה הישראלית, לפיה לא די בכך שאחד הצדדים הוא יוזם הצוואה, אלא "אך ורק מערכת יחסים קשה, כובלת, חונקת וחסרת הגינות אפשר שתהפוך השפעה טיבעית, הקיימת מטבעם של דברים בין בני זוג, להשפעה בלתי הוגנת".
מן הכלל אל הפרט
השופט קבע כי מהעדויות שהושמעו בבית המשפט עלה שהיחסים בין בני הזוג המנוחים היו תקינים, ובנוסף "לא זו בלבד שכל העדים אשר העידו לפני הודו כי מערכת היחסים בין המנוחים הייתה תקינה ושפירה, הרי שהובהר כי המנוחה הייתה אישה נבונה בעלת מחשבה עצמאית העומדת על דעתה ואינה חדלת אישים הנתונה ביד בעלה כ'חפץ ביד היוצר' אשר 'ברצותו מרחיב וברצונו מקצר'". כן נקבע כי "במציאות שכזו נראה כי המנוחה נעתרה ליוזמתו של בעלה המנוח לערוך צוואה ואף קיבלה דעתו באשר לאופן חלוקת רכושם בין ילדיה – אין בכך ללמד על השפעה בלתי הוגנת מצידו של המנוח בעריכת הצוואה".
בסיום דבריו, השופט ציין כי "המנוחה חתמה צוואתה במילים הנרגשות הבאות – 'כל הכתוב לעיל עשיתי מרצוני הטוב והגמור...ואתם יורשיי קבלו את דבריי ואל תתנגדו להם כי זהו רצוני האחרון'", וכי "הנתבעים בחרו להתעלם אף מבקשתה האחרונה של אימם והתנגדו לצוואתה הנזכרת". לאור כל האמור, השופט הורה על קיום צוואת המנוחה והנתבעים חויבו בהוצאות התובעים בסך 15,000 שקלים.
.jpg)
