גזר דין בעניין שוטר מגב שביים חדירת מחבל לבסיס

בית משפט השית על נאשם - שהורשע בעבירות של מסירת ידיעה כוזבת, מרמה והפרת אמונים, מעשה פזיזות ורשלנות - עונש מאסר על תנאי וביצוע עבודות שירות. נפסק כי מעשיו של הנאשם היו חמורים ולא הצדיקו הימנעות מהרשעה, כבקשת ההגנה. עם זאת, לאור הרקע שבו הם בוצעו ונסיבותיו האישיות של הנאשם, הוחלט שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל.

יש לכם שאלה?
פורום רישום פלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום דיני צבא | משפט פלילי צבאי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי


במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, מסירת ידיעה כוזבת על עבירת פשע ומרמה והפרת אמונים. על פי הנטען בכתב האישום, במועד קרות האירועים, הנאשם שירת כשוטר משמר הגבול בבסיס שבצפון הארץ. במהלך חודש נובמבר 2004, הנאשם הופקד על עמדת שמירה בבסיס. אגב שמירתו, הוא דווח במכשיר הקשר על חדירת אדם בלתי מזוהה לבסיס, אשר השליך תיק שחור ונמלט מהמקום.

הנאשם ידע כי הידיעה הינה כוזבת. מיד לאחר הדיווח, הוא ניתק את מכשיר הקשר ונעלם מעמדת השמירה. דיווח זה גרם מהומה רבה בבסיס. כוחות משטרה רבים הוזעקו למקום והחלו בניסיונות איתור הנאשם ובזיהוי האדם החשוד. כעבור כשעה, הנאשם נמצא כשהוא שרוע על מדרון תלול. הוא פונה לבית חולים באמצעות מסוק. בסריקה שנערכה בשטח, התגלה תיק שחור ובו מטען חבלה מאולתר שהוכן והונח מראש על ידי הנאשם בבסיס. הנאשם הודה והורשע בביצוע המעשים שיוחסו לו.

תסקיר שירות המבחן - ביקש תשומת לב בשל מצוקה נפשית וחברתית

על פי תסקיר שירות המבחן, הנאשם נעדר עבר פלילי. הוא התגורר עם הוריו ומאז שחרור מהצבא התפרנס כעצמאי. שירותו הצבאי התאפיין בקשיים שונים. הוא לא התאקלם בקרב חבריו ולטענתו, אף הוכה מספר פעמים על ידי שוטרי משמר הגבול. לאחר שהתלונן על כך, הוא נודה על ידי חבריו. על כן, הוא היה נתון לחרם חברתי, מצוקה רגשית, בדידות וניכור.

התרשמות קצין המבחן מהנאשם הייתה כי הוא חש בושה ואשמה על מעשיו אך מנגד, חש תחושת עוול. לטענת הנאשם, המעשים בוצעו לשם שידור אות מצוקה למפקדיו על רקע מצבו החברתי בבסיס. אולם, הנאשם לא נטל על עצמו אחריות מלאה לביצועם. בשל אי נטילת האחריות על המעשים, התקשה קצין המבחן לגבש המלצה לעניין ביטול הרשעתו של הנאשם והותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. עם זאת, הוא המליץ כי בית המשפט ישקול להטיל עליו עונש חינוכי של עבודות שירות בהיקף רב.

טיעוני הצדדים

המאשימה הדגישה את העובדה כי מעשיו הנאשם בוצעו מתוך תכנון מוקדם. שכן, הוא הכין את המטען מראש והניח אותו בזירה. בנוסף, הוא העביר דיווח כוזב שגרם למהומה ביטחונית והקפצת כוחות ביטחון רבים למקום. פעולה זו הייתה עלולה לגרום לתוצאות מרחיקות לכת, כגון עצירת חשודים על לא עוול בכפם, רק מחמת המצג הכוזב שנוצר על ידי הנאשם, לפיו הסתובב מחבל בשטח הבסיס.

לטענת המאשימה, לגורם ההרתעה היה חשיבות רבה במקרה דנן. הנאשם פגע בתדמית המשטרה וכוחות הביטחון. מעשיו היו חמורים ולא היה ניתן לעבור עליהם לסדר היום. לכן, בית המשפט התבקש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל על מנת להביא להרתעת הציבור מפני ביצוע מעשים דומים.

באת כוחו של הנאשם ביקשה להימנע מהרשעתו. לטענתה, תסקיר המבחן היה חיובי וכתב האישום התייחס לעבירות קלות שלא הצדיקו עונש מאסר בפועל. אפיון דמותו של הנאשם על ידי שירות המבחן היה חיובי, נורמטיבי וללא סימנים פלילים. הסנגורית ציינה את מהלך שירותו של הנאשם בצבא, עת נפל קורבן להתעללות נפשית ופיזית על ידי חבריו ומפקדיו, ואת תחושת חוסר האונים שהוא חש במהלך השירות. תחושה זו היא שהביאה אותו לעבור את העבירות.

הסנגורית הציגה צילומים מהם עלה כי הגדר אכן הייתה פרוצה וטענה כי היה קיים חשש ממשי להסתננות דמות חשודה. בנוסף, לטענתה, הנאשם אמנם בדה את סיפור חומר הנפץ, אולם לבסוף הוא היחידי שנפגע לאחר שהתדרדר למדרון. לאור האמור לעיל, הסנגורית ביקשה מבית המשפט שלא להרשיע את הנאשם.

דיון והכרעה

השופט ציין כי הפרשיה אשר תוכננה על ידי הנאשם, נבעה ככל הנראה ממצוקתו הנפשית הקשה. מצוקה זו נלמדה גם מדברי הנאשם ומתסקיר שירות המבחן. אולם, לא היה בה כדי להצדיק את מעשיו. העובדה שהנאשם הכין מראש מטען חומר נפץ מדומה לימדה על כך שהוא יזם מראש את התכנית. מעשיו של הנאשם שידרו חוסר אמינות לגבי כוחות הביטחון והיו עלולים להביא לתוצאות חמורות אף יותר, כפי שנטען על ידי המאשימה. השופט פירט את שורת התוצאות אשר היו עלולות להתרחש וקבע כי הנאשם התעלם מסכנות אלה, ובחר לפרוק את תסכוליו תוך גרימת סכנה לרבים.

השופט קבע כי לא נמצאו הצדקות להימנעות מהרשעת הנאשם. זאת בשל העובדה שהרשעתו לא הייתה עלולה להביא לפגיעה בשיקומו. כמו כן, מעשיו היו חמורים והובילו לפגיעה בביטחון הרבים. מעשים אלו הצדיקו הוקעה הולמת באמצעות הרשעה. מנגד, אי הרשעת הנאשם הייתה עלולה להעביר מסר בלתי ראוי הן לנאשם והן לעבריינים פוטנציאליים אחרים. לכן, נקבע כי הרשעתו של הנאשם תעמוד בעינה.
עם זאת, לאור אופיו הנורמטיבי של הנאשם, היעדר עבר פלילי, הודאתו והבעת החרטה וכן העובדה שהמעשים בוצעו על רקע מצוקתו הנפשית והחברתית, השופט החליט שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל. לקביעתו, הנאשם הפנים את הלקח מהרשעתו. לבסוף, הוא השית עליו עונש מאסר על תנאי וביצוע עבודות שירות.