גזר דין בעבירות אלימות כלפי בת זוג ואיומים

בית משפט גזר את עונשו של נאשם שהורשע בעבירות אלימות כלפי בת זוג והשית עליו שישה חודשי עבודות שירות. השופטת שקלה את מכלול השיקולים, לקולא ולחומרא ולבסוף החליטה על העונש דנן. לדידה, עונש זה איזן כראוי בין האינטרס הציבורי שבהרשעת הנאשם, לבין האינטרס האישי של הנאשם, להקל עמו.

במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירות של תקיפה חבלנית ותקיפה סתם כלפי בת זוג. על פי עובדות כתב האישום, במועדים הרלוונטיים הנאשם והמתלוננות היו נשואים זו לזה והתגוררו יחד בדירתם באחת מערי הארץ. בנובמבר 2006, תקף הנאשם את המתלוננת בדירתם. הוא דחף אותה לאמבטיה, אחז בה בגרונה ודחף אותה לרצפה. במועד אחר, הנאשם הכה את המתלוננת בפניה באמצעות ידיו וקפץ עליה.

חצי שנה לאחר אירועים אלו, הנאשם תקף שוב את המתלוננת בכך שהפילה על הרצפה, משך אותה בכוח והכניסה לתוך רכבו. כתוצאה מכך היא נחבלה ברגלה. באותו המועד, הנאשם איים על המתלוננת ואמר לה כי הוא יקשור אותה לעץ וישאירה שם על מנת שתמות. לאחר הרשעת הנאשם, נשמעו הטיעונים לעונש מטעם הצדדים.

טיעוני הצדדים - האם בגידה היא קנטור?

המאשימה הדגישה את השתלשלות האירועים כפי שנלמדו מכתב האישום. היא ציינה את העובדה שלמתלוננת נגרמה חבלה וכן את עברו הפלילי של הנאשם. לחובתו עמדה הרשעה קודמת משנת 2002, בה הורשע בגין עבירות דומות. באותו הליך, הושתו על הנאשם 3 חודשי עבודות שירות ו – 6 חודשי מאסר על תנאי.

לטענת בא כוח המאשימה, עדותה של המתלוננת שהעידה לטובת הנאשם הביאה למזעור חלקו ואשמתו באירועים, כאשר המצב בפועל היה שונה. המאשימה ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. זאת בהתחשב בכך שהנאשם כבר ריצה מאסר בדרך של עבודות שירות ומעל ראשו עמד מאסר על תנאי, אך הוא לא למד את לקחו.

מנגד, ההגנה הדגישה את עדותה של המתלוננת, ממנה עלה כי האירועים התרחשו לאחר שהיא הקניטה את הנאשם אודות קיומו של גבר אחר בחייה. על כן, הסנגור הדגיש כי היה מדובר במקרה חריג ובנסיבות מיוחדות שהצדיקו את אי מיצוי הדין עם הנאשם. הוא הפנה את תשומת לב בית המשפט לרצונה של המתלוננת ושל ילדיה כי הנאשם ישוב להתגורר עמם. לטענתו, נוכחות הנאשם בבית הייתה חשובה לילדים, שהיו זקוקים לו כדמות מטפלת ומחנכת. לשיטתו, מערכת היחסים של המתלוננת עם הגבר השני הופסקה, ולכן לא נשקף חשש מפני ביצוע מעשי תקיפה נוספים של הנאשם כלפי בת זוגתו.

הסנגור טען שבשל הנסיבות המיוחדות, המעשים לא היו חמורים: הם בוצעו ללא שימוש בחפצים והסתיימו כמעט ללא חבלות. כלומר, מסוכנותו של הנאשם הייתה מופחתת ואורח חייו היה נורמטיבי, ללא עבר פלילי מכביד. לסיכום, נטען כי המקרה דנן לא הצדיק השתת עונש מאסר בפועל על הנאשם. לחלופין, במידה ובית המשפט היה מורה על עונש מאסר בפועל, הסנגור ביקש כי הוא ירוצה בדרך של עבודות שירות. הנאשם הביע בפני השופטת את חרטתו בגין האירועים והבהיר כי נוכחותו בבית הייתה נחוצה וחשובה לילדיו ולמתלוננת.

דיון והכרעה - חרטה מצד הנאשם ומשמעותה

על השופטת היה לשקול את הטעמים השונים לחומרא ולקולא בעניינו של הנאשם. מחד גיסא, היא ציינה את חומרת העבירות בגינן הורשע הנאשם. זאת בשל היותן עבירות אלימות שבוצעו כלפי בת זוגתו, אשר עמדה חסרת אונים מול כוחו הפיזי. בנוסף, לא היה מדובר באירוע אלימות אחד, אלא מספר מעשי תקיפה שבוצעו כלפי המתלוננת, במועדים שונים, בנוסף למקרה אחד של איומים כלפיה. כמו כן, לחובתו של הנאשם עמדה הרשעה קודמת בגין עבירות דומות, לרבות עונש מאסר על תנאי ועבודות שירות. אולם, עונשים אלו לא הרתיעו את הנאשם מלשוב ולתקוף את המתלוננת.

מאידך גיסא, עמדו הטעמים להקלה בעונשו של הנאשם. ראשית, עמדתה החיובית של המתלוננת כלפי הנאשם. השופטת הדגישה כי המתלוננת לא חששה מפני הנאשם אלא רצתה בשובו לחיק המשפחה. בנוסף, הרשעתו הקודמת של הנאשם ניתנה זמן רב טרם המקרה דנן ולכן עברו לא הכביד. זאת ועוד, לא היה מדובר בעבירת אלימות חמורה והחבלה היחידה שנגרמה למתלוננת כתוצאה מתקיפתה התבטאה בנפיחות ברגלה בלבד. יתרה מזאת, הנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו בהזדמנות הראשונה והביע את חרטתו בגין מעשיו.

בסופו של יום, לאחר שקילת הטעמים השונים, השופטת גזרה על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים, לריצוי בדרך של עבודות שירות. בנוסף, היא דנה אותו למאסר על תנאי לתקופה של 15 חודשים. לדידה, עונש זה איזן כראוי בין האינטרס הציבורי שבהענשה, לבין אינטרס הנאשם.