בקשה להצגת ראיות לסתור קביעה של הוועדה הרפואית בביטוח לאומי

בית המשפט דחה את בקשה לקבלת היתר להבאת ראיות לשם סתירת החלטות וועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט קבע כי לא הוכח טעם, משפטי או עובדתי, אשר הצדיק את מתן ההיתר להבאת ראיות לשם סתירת החלטת הוועדה. זאת היות והמבקשת, חברת ביטוח, הסתמכה על נתון שהיה למעשה ידוע לוועדה, אך היא, מסיבות שונות, בחרה שלא להביאו בחשבון בקביעת שיעור אחוזי הנכות של הנפגעת. בכך נשמטה הקרקע תחת הבקשה.

יש לכם שאלה?
פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
פורום דיני נזיקין ונזקי גוף
פורום תביעת ביטוח
פורום תאונת אופנוע | אופניים חשמליים | קורקינט חשמלי
פורום אובדן כושר עבודה

 

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה להתיר לחברת הביטוח להביא ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי. הוועדה קבעה למשיבה נכות צמיתה בשיעור של 10%. הבקשה הוגשה מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. לחילופין, בית המשפט התבקש להורות על זימונם של הרופאים שישבו בוועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי, לשם חקירתם בעניין קביעתם. חקירה זו התאפשרה מכוח סעיף 26(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971.

טיעוני הצדדים

המבקשת טענה כי קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לא שיקפה את מצבה הרפואי של המשיבה, דהיינו התובעת. לדידה, פגיעתה של הנפגעת הייתה קלה ולא הצדיקה קביעת נכות רפואית. יתרה מזאת, העובדה כי הפגיעה הייתה קיימת טרם התאונה בה הייתה מעורבת המשיבה, לא קיבלה כל התייחסות.

בנוסף, לטענת המבקשת, הנפגעת הסתירה מבית המשפט ומהוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי את העובדה שהייתה תחת מעקב פסיכיאטרי במשך שלוש שנים לפני התאונה. לכן, לשיטת המבקשת, הוועדה כשלה בבדיקת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הרפואי לו טענה התובעת.

מנגד, הנפגעת טענה כי הבקשה הייתה מלאה בסתירות פנימיות, קנטרנית, טורדנית וחסרת כל בסיס. לא זו אף זו, לדידה, הגשת הבקשה לאחר כשנתיים מיום הגשת התביעה לפיצויים, לקתה בשיהוי חמור שהצדיק את דחייתה.

לגופו של עניין, המשיבה כפרה בטענת המבקשת לפיה הסתירה מידע אודות עברה הרפואי. לטענתה, הוועדות הרפואיות בדקו אותה במשך תקופה ממושכת, במסגרת חמש וועדות שונות אשר נוהלו באופן יסודי ומעמיק ועברה המלא עמד לעיונן. משכך, די היה בעובדה זו על מנת לדחות את ניסיון המבקשת להביא ראיות לסתירת החלטת הוועדה או קביעותיה, או לחלוק על אופן הפעלת שיקול הדעת בעניין.

דיון והכרעה - טענות לסתור מכוח סעיף 6ב, אימתי?

המסגרת הנורמטיבית לבקשה מצויה בסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. על פי סעיף זה, בית משפט רשאי להתיר לבעל דין בתביעה להביא ראיות לשם סתירת קביעת הוועדה הרפואית. זאת במידה שבית המשפט שוכנע שמן הצדק להתיר זאת, בשל טעמים מיוחדים שהוצגו בפניו. כלומר, מתן היתר להבאת ראיות לסתור את הקביעה, ניתן רק במקרים בהם הוכיח המבקש כי היה מדובר במקרה חריג ויוצא דופן. השופט הצביע על שני סוגי טעמים בגינם ניתן היה לתת היתר.

ראשית, טעמים משפטיים כגון פגם מהותי שנפל בקביעת הוועדה או שהתרחשה פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. שנית, טעמים עובדתיים ברי משקל וחדשים שקיומם הצדיק שינוי הקביעה, כגון, שינוי מהותי במצבו של התובע. נטל ההוכחה של הטעמים הונח על כתפי המבקשת, היות שהיא טענה לקיומן. אולם, השופט קבע כי המבקשת לא עמדה בנטל זה. טענותיה התמצו בכך שהוועדה לא עסקה בעברה הפסיכיאטרי של התובעת, אשר הוסתר במכוון. דברים אלו היו מנוגדים למסקנות הוועדה הרפואית, כפי שהופיעו בדו"ח הסיכום. מהמסקנות עלה כי הוועדה הייתה מודעת להיות התובעת במעקב פסיכיאטרי טרם התאונה. בכך נשמטה למעשה הקרקע תחת טענת המבקשת.

השופט נמנע מהתערבות באופן הפעלת שיקול דעתה של הוועדה הרפואית. לקביעתו, מלוא המסמכים הרפואיים עמדו בפני הוועדה עת קבעה את אחוזי נכותה של המשיבה. בנוסף, היא נתנה לממצאים הרפואיים משקל ראוי ומסיבות שונות בחרה שלא לקשור בין נזקי המשיבה כפי שנטענו לבין המעקב הפסיכיאטרי בו הייתה נתונה במשך 3 שנים טרם מועד התאונה.

בסופו של דבר, השופט לא מצא טעם, עובדתי או משפטי, להתיר למבקשת הבאת ראיות לשם סתירת החלטת הוועדה הרפואית. שכן, היא לא עמדה בנטל ההוכחה להוכיח קיומן של נסיבות שהצדיקו את קבלת הבקשה. בנוסף, הבקשה החלופית לחקירת מומחי הוועדה נדחתה אף היא.