בקשת אסיר לפטור מתשלום אגרה בעת הגשת עתירה

בית המשפט דחה בקשה של אסיר לפטור מתשלום אגרה בשל הגשת עתירה. נקבע כי האסיר הגיש מספר רב של עתירות, שחלקן היו כפולות ונעדרו עילה. בכך, הוא הביא לבזבוז משאבי הציבור ומערכת המשפט. בנוסף, לא הוכח כי האסיר נעדר יכולת כלכלית לתשלום האגרה. שכן, הוא החזיק בתא מעצרו מחשב נייד וקבוע. לכן, לא נמצא טעם לקבל את בקשתו לפטור מתשלום האגרה.

יש לכם שאלה?
פורום רישום פלילי
פורום משפט פלילי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי


במקרה זה, הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה בשל הגשת עתירות. העותר היה אסיר שריצה את מאסרו בכלא כרמל. במרוצת הזמן, הוא הגיש לבית המשפט 21 עתירות אסיר. חלקן הוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בעת שהעותר שהה בכלא איילון. לאחר העברתו לכלא כרמל, הוא המשיך להגיש עתירות. יחד עמן, הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה.

בינואר 2007 החליט בית המשפט למחוק ארבע עתירות, לאחר שהתברר כי הן הוגשו פעמיים באותו עניין. כמו כן, שלוש עתירות נוספות נדחו על הסף בשל היעדר סמכות של שירות בתי הסוהר וכן כי לא היה ניתן לדון בעניינים במסגרת עתירת אסיר. שאר העתירות אוחדו לדיון אחד יחד עם בקשתו של העותר לפטור מאגרה.

העותר טען כי הוא היה חסר אמצעים ולכן התבקש הפטור מתשלום האגרה. לצורך בחינת סיכויי העתירות, הבהיר העותר את עמדתו בכל עתירה בנפרד. אז הוחלט למחוק מספר נוסף של עתירות היות והן היו כפולות ועסקו בעניין זהה.

דיון והכרעה - פטור מתשלום אגרה, אימתי?

כאמור, מטרת הדיון הייתה קבלת החלטה בבקשתו של העותר לפטור מאגרה. המסגרת הנורמטיבית לדיון מצויה בתקנה 13 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח – 1987. בתקנה זו נקבע כי על המבקש פטור להגיש לבית המשפט פירוט בעניין רכושו. לחלופין, במידה והבקשה לפטור הוגשה לבית המשפט, על המבקש לצרף תעודה מטעם הסיוע המשפטי לשם ראייה לכך. אז, במידה ובית המשפט נוכח לדעת שאין ביכולתו של המבקש לשלם האגרה, ניתן לפטור מהתשלום כולה או חלקה, או, מתשלום אגרה עבור סעד מסוים, כל עוד החליט בית המשפט שההליך גילה עילה.

במקרה זה, אף אחת מבקשות העותר לא נתמכה באישור של הלשכה לסיוע משפטי או המוסד לביטוח לאומי שהעיד כי הוא עמד בתנאי הזכאות לפטור מאגרה. אמנם, העותר הגיש את עתירותיו בהיותו במאסר. השופט ציין כי לעיתים קרובות לא נדרשו מאסירים האישורים שצוינו בחוק, אולם על העותר היה להביא ראיות אחרות באשר למצבו הכלכלי.

יתרה מזאת, במסגרת טיעוניו והסבריו בנוגע לכל אחת מהעתירות, ציין העותר כי הוא החזיק במחשב נייד ובמחשב קבוע. מדברים אלו נלמד שלא היה מדובר בעותר חסר אמצעים כלל. קיומם של המחשבים העיד כי היה באפשרותו לשלם אגרה עבור עתירותיו. השופט הבהיר שסכום האגרה עמד, דאז, על 63 ₪. אמנם, לעותר לא היו מקורות הכנסה מגוונים, אך סכום העתירה לא היה גבוה ברמה עד כדי היעדר יכולת לעמוד בתשלום. נטען כי פטור מהאגרה הוא סעד שניתן לאסירים אשר היו חסרי יכולת לממן אפילו סכום זעום זה.

יתרה מזאת, נקבע כי דרך התנהלותו של העותר הצביע על זלזול בהליכים. שכן, הוא הרבה בהגשת עתירות כפולות ובכך הביא לבזבוז זמנו של בית המשפט. העותר שלח עתירות מנוסחות באופן שונה, אולם עניינם היה סעד זהה. בכל פניה, הוא הביא להפעלת מערכת מזכירות, פקידי עזר ושופטים וכן הפעיל את מערך שירות בתי הסוהר שהיה ממונה על העברת העתירות והעותר עצמו לבתי המשפט. לדעת השופט, התנהלות זו, שעניינה היה בהגשת עתירות שלא לצורך, השמיטה את הקרקע תחת בקשתו של העותר לפטור מאגרה.

בנוסף, על בית המשפט הוטל לשקול את סיכויי העתירות. נמצא כי סיכויי העתירות לא היה גבוה. שכן, חלקן לא גילו עילה מוצקה וחלקן לא הופנה לפורום הנכון – בית המשפט שדן בעתירות אסירים. טעם זה הווה חיזוק נוסף להחלטה שלא לפטור את העותר מתשלום אגרה.
בסופו של דבר, השופט הורה על מחיקת ארבע עתירות בשל כפילות ותשלום האגרה של שאר העתירות.