מי שמוכר כדורי ויאגרה שלא דרך בית מרקחת, דהיינו, בשוק החופשי – אשם בעבירה. וקל וחומר שיהא אשם בעוד עבירות אם מכר כדורים מזויפים, דהיינו, שלא יוצרו בידי היצרן המקורי.
יש הוראה בפקודת הרוקחים הקובעת שכדורים החייבים מרשם אסור למכור אותם לא דרך בית מרקחת, ומי שעושה כן עובר עבירה פלילית. כך כתוב בסעיף 47 ב' לפקודה זו.
לא רק זאת, כי אם יש גם סעיף בחוק העונשין המדבר על טיפול רשלני בתרופות או בחומר רעיל, הוא סעיף 338 (א) (8) לחוק זה. ומכר ויאגרה לא דרך בית מרקחת יכול להיכלל במסגרת סעיף זה.
חמור יותר הוא כאשר התביעה מראה שהכדורים מזויפים, כלומר, לא מיוצרים בידי היצרן המורשה, אפילו הם מכילים את כל החומרים שאמורים להיות בתרופה זו. במקרה זה, עבר המוכר על עוד שתי עבירות לפי סעיף 60 לפקודת סימני המסחר.
סנגורים רבים מאושרים כאשר הם גורמים לכך שהשופט לא יגזור עונש מאסר על מי שמואשם בעבירה של מכר כדורים מזויפים. לרוב הדבר נעשה באמצעות עסקת טיעון. הבעיה היא, שאותם סנגורים בורים במשפט האזרחי, ואינם מודעים לכך, שעקב ההרשעה, יכולה חברת פייזר, היצרן הרשמי של הכדורים, להגיש תביעת נזיקין נגד מרשם, ולדרוש פיצויי ענק של מיליונים ממנו – ולא ניתן להתגונן נגד תביעה זו נוכח הוראת סעיף 42 ד' לפקודת הראיות, שכל ממצא בפסק דין פלילי הינו ראייה חלוטה במשפט אזרחי.
סנגור אמיתי חייב לשלוט במשפט האזרחי. זו דעתי מימים ימימה, ובמקרה זה ניתן להוכיח זאת. כי סנגור אמיתי לא יסכים לעסקת טיעון שכזו אלא יעמוד בתוקף שהסעיפים בכתב האישום בהם נאמר שהלקוח שלהם מכר את הכדורים המסוימים האלו – ימחקו. לכל היותר הוא יסכים להודות בכתב אישום בו יואשם לקוחו במכירת כדורים ללא זיהוי שמם של כדורים אלו, כך שהיצרן לא יוכל לתבוע אותו לאחר מכן במשפט אזרחי.
עודכן ב: 14/01/2013
