ייבוא טובין המפרים את זכויות הקניין הרוחני של בעל הזכויות הוא אסור בישראל. ישנן שתי דרכי פעולה בהם ניתן לפעול במקרים בהם עולה חשד כי המיובא מפר את הזכויות של בעליהן. האחת, בעל זכויות הקניין הרוחני יכול לפעול כנגד הפרת זכויותיו, לו הוא מזהה את ההפרה. השנייה, המדינה יכולה מיוזמתה לפעול למניעת ההפרה, וזאת על ידי חילוט הטובין. הפרשה הנידונה עסקה בכך.
יש לך שאלות?
פורום קניין רוחני
פורום סימני מסחר | שמות מתחם ומותגים
פורום תביעה אזרחית
התובעת בפרשה זו ייבאה לארץ מסרי לנקה משלחה בו היו 749 חולצות "פולו ראלף לורן". אגף המכס, הנתבע בהליך זה, חשד כי מדובר בחולצות מזויפות, ועל מנת שלא לפגוע בזכויות הקניין הרוחני של יוצרי החולצות המקוריות, חילט את המשלוח. התובעת ביקשה מבית המשפט להורות על הנתבע לשחרר את החולצות מחזקתו ולהחזירן אליה. בבקשתה, טיעוניה של התובעת חולקו לשניים: חלק אחד נגע להיותן של החולצות מקוריות וחלק אחר נגע לסמכות המנהלית של הנתבע. בדיון מקדמי בין הצדדים הוחלט כי הדיון בתביעה יתחלק לשניים, כאשר בהליך זה בית המשפט התכנס על מנת לדון בטענות המנהליות של התובעת.
התובעת טענה כי "נוהל המשלוח הקטן יצר הסדרים החורגים מסמכותה של המדינה אשר נקבעה בהוראות החוק הרלוונטיות, ובפרט הסמכות שנקבעה בהוראת סעיף 200א לפקודה". כמו כן, נטען כי החילוט נעשה ללא הנמקה מספקת וכי הודעת החילוט התבססה על סעיפים לא רלוונטיים בפקודת המכס. משום כך נטען כי ההחרמה הייתה נעדרת בסיס חוקי.
האם בית המשפט קיבל טענותיה המנהליות של התובעת?
בראשית דבריו, בית המשפט הכריע כי הגיע עם היסוס לכלל מסקנה שיש לדחות חלק זה של התביעה.
בעניין הטענה הראשונה של התובעת, בית המשפט ציין כי "מהעובדה שסעיף 200א מכיל הסדר אופרטיבי מפורט ועל-פי לשונו הוא מופנה לכאורה גם למדינה, עולה כי אכן קיימת אי-בהירות מסוימת ביחס לסוגיית הטיפול ביבוא טובין החשודים בהפרת זכויות קניין רוחני והיה זה ראוי יותר אילו היה בנמצא הסדר חקיקתי אחיד ומקיף אשר היה מכסה את כל קשת המצבים הרלוונטיים בהקשר זה". עם זאת, בית המשפט הדגיש את חשיבות השמירה על זכויות קניין רוחני על ידי המדינה ודחה את טענתה של התובעת.
בנוגע להיעדר ההנמקה, בית המשפט קבע כי החילוט נעשה על בסיס חוות הדעת של פולו לורן, אשר למרות היותה קצרה – הייתה מנומקת והעלתה חשד סביר בנוגע למקוריות החולצות. בעניין זה, בית המשפט קבע כי "מעבר לטענה 'הצורנית' בדבר היותה של חוות-הדעת לקונית, הרי שהתובעת לא הצביעה על פגם ענייני כלשהו שנפל בחוות-הדעת. על כל פנים, כאמור, סוגיה זו תתברר ממילא בחלקו השני של הדיון בתביעה ואינני סבורה כי יש לקבל את התביעה רק על בסיס זה ובטרם התברר עניין ההפרה במלואו".
בנוגע לטענת התבססות החילוט על סעיפים לא רלוונטיים, בית המשפט קבע כי "יש לדחות גם טענה טכנית זו, שהיא למעשה חזרה על טענתה הראשונה והעיקרית של התובעת בלבוש אחר. על כל פנים, כאמור לעיל אין בין הצדדים מחלוקת לגבי עובדות המקרה ובהודעת החילוט הופיעו גם סעיפי החוק שהוזכרו לעיל (סעיף 188(א) לפקודה וסעיפים 2(ב) ו-35 לחוק הגנת הצרכן) ושעליהם הסתמכה המדינה לאורך כל הדרך בהתאם לגישתה העקרונית שתוארה לעיל בהרחבה".
.JPG)
