הכרעת דין יריות באיזור מגורים - חתונה

בית המשפט הרשיע נאשם בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות וירי באזור מגורים. בקשת ההגנה, להימנע מהרשעה בדין, שהתבססה על המלצת שירות המבחן, נדחתה. השופטת החליטה שלאור נסיבות המקרה, לא היה ניתן להימנע מהרשעה דין של הנאשם. עם זאת, היא נענתה לבקשת הצדדים והקלה בעונשו בכך שהטילה עליו שישה חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס.

יש לכם שאלה?
פורום רישום פלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום משפט פלילי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי


במקרה דנן, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום שייחס לו עבירות של מעשי פזיזות ורשלנות וירי באזור מגורים. על פי הנטען, הנאשם, ששירת בשירות בתי הסוהר כקצין, החזיק ברשותו אקדח מסוג ברטה מתוקף תפקידו. לנאשמת השנייה לא היה היתר החזקת נשק. במהלך אוגוסט 2003, השתתפו שני הנאשמים, שהינם בעל ואישה, במסיבת חתונה באחד מהבתים בכפר מגוריהם.

במהלך הריקודים במסיבה, ירה הנאשם מספר יריות באקדח לאוויר ולאחר מכן העבירו לנאשמת. הוא אחז בידה וביחד הם החזיקו באקדח, כיוונו אותו בזוית של 90 מעלות כלפי מעלה, לחצו על ההדק וירו מספר יריות באוויר. בשלב מאוחר יותר במסיבה, שלף הנאשם את האקדח, דרך אותו ומסר אותו לידי אדם אחר לשם ירי באוויר. בכתב האישום נטען כי במעשים אלו, פעל הנאשם בדרך נמהרת או רשלנית, שהיה בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לחבלה.

לגבי הנאשמת, נטען כי היא החזיקה בנשק שלא כדין ויוחסה לה עבירה של החזקת נשק שלא כדין. לגבי שני הנאשמים יחדיו, נטען כי הם ירו יריות מנשק חם באזור מגורים ללא הסבר סביר לכך. הנאשמת נידונה במועד אחר ועל פי הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, היא הורשעה ונשפטה למאסר על תנאי. בנוסף, היא חויבה בתשלום קנס בסך 4,000 ₪.

בעניינו של הנאשם, בית המשפט החליט על קבלת תסקיר משירות המבחן לשם קביעה בעניין אי הרשעתו בדין. מהתסקיר עלה כי הנאשם הביע חרטה בגין ביצוע העבירות ונטל אחריות למעשיו. קצין שירות המבחן ציין בתסקיר כי הנאשם הסביר את התנהגותו כרצון לפעול כשאר סביבתו ובקושי לעמוד בלחצי קרובי משפחתו שביקשו ממנו להשתמש בנשק במהלך חגיגות שמחה.

הקצין העריך שביצוע העבירה נבע בשל השפעתה של הנורמה הפסולה של יריות בחתונה. אורח חייו התקין של הנאשם הודגש על ידי הקצין שהמליץ כי על הנאשם יוטלו עבודות שירות בהיקף נרחב והתחייבות כספית תוך הימנעות מהרשעתו בדין. זאת על מנת למנוע פגיעה בתעסוקתו של הנאשם ובהמשך עתידו.

טיעוני הצדדים - האם יש להרשיע את הנאשם?

המאשימה טענה כי היה מקום להרשיע את הנאשם בדין, שכן היה מדובר באיש חוק שניצל את מעמדו ותפקידו על מנת להשתמש בנשק שהחזיק כדין למטרות של "יריות שמחה". המאשימה הדגישה את הסיכון שנבע מיריות אלו וטענה כי היה ניתן לצפות מהנאשם שידאג לביטחון הציבור וימנע מהפעולה. אולם, הוא פעל בדרך הפוכה. נטען כי לא היה כל בסיס לטענה לפיה הרשעתו בדין של הנאשם תוביל לפיטוריו מעבודתו. לחלופין, המאשימה סברה כי גם אם הנאשם יפוטר מעבודתו, הרי שלא היה בכך שיקול לאי הרשעתו בדין לאור חומרת מעשיו, אותם היה עליו לשקול טרם פעולתו.

המאשימה הוסיפה וטענה בדבר הצורך בהרתעה ומיגור תופעת "יריות השמחה". לדידה, בקשתה למאסר על תנאי וקנס תאמה את נסיבות המקרה וביטאה התחשבות בעברו הנקי של הנאשם. עם זאת, המאשימה ביקשה מבית המשפט להשית על הנאשם קנס בשיעור גבוה יותר מאשר הוטל על הנאשמת, לאור חלקו המרכזי במעשים.

סנגורו של הנאשם ביקש להימנע מהרשעה. הוא הציג בפני בית המשפט מסמך מטעם שירות בתי הסוהר. במסמך נקבע שלאחר סיום ההליך השיפוטי תתכנס "ועדת הערכות" לדון בעניינו של הנאשם, בין אם הוא יורשע או לא. הועדה עתידה הייתה להחליט האם לפטר את הנאשם או לאו. במסמך הודגש כי המלצות הועדה לא היו ניתנות לצפייה בשלב הנוכחי וכי לא היה באי הרשעת הנאשם בדין כדי למנוע את פיטוריו, אם יוחלט על כך.

דיון והכרעה - המנעות מהרשעה, האמנם?

השופטת ציינה שההלכה המשפטית שאפשרה הימנעות מהרשעה כללה שני תנאים מצטברים, אשר רק בהתקיימם ניתן היה להימנע מהרשעה בדין. על פי תנאים אלו, על ההרשעה היה להביא לפגיעה חמורה בשיקום הנאשם. בנוסף, היה מדובר בסוג עבירה שאפשר לוותר, בנסיבות המקרה, על ההרשעה, מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים כגון הרתעה. השופטת בחנה את התקיימות התנאים. היא קבעה שהתנאי הראשון לא התקיים במקרה דנן, שכן על פי המסמך שנכתב מטעם שירות בתי הסוהר, לא היה ניתן לקבוע בוודאות שאי הרשעת הנאשם בדין תמנע את פיטוריו ולהפך.

כלומר, אי הרשעתו לא תמנע את פיטורי הנאשם ואף לא היה ניתן לקבוע שהרשעה בדין לא תביא לפיטורים. משכך, השופטת לא השתכנעה שהתנאי הראשון התקיים. באשר לתנאי השני, עיון בכתב האישום לימד על חומרת מעשיו של הנאשם, אשר ירה באקדח באזור מגורים והעבירו לנאשמת, אשר לא היה ברשותה רישיון החזקת נשק.

יתרה מזאת, הנאשם מסר את האקדח לאחר דריכתו לידי אדם אחר לשם ירי במהלך החתונה. נקבע כי על הנאשם היה לפעול בדרך אחראית יותר ולהיות ער להשלכות שהיו צפויות ממעשיו ומהתנהגותו, בשל תפקידו כקצין בשירות בתי הסוהר. לדעת השופטת, האינטרס הציבורי בעבירות אותן ביצע הנאשם חייב הרשעה, על מנת להרתיע את שאר הציבור מפני עשייתן. לכן, הוחלט שלא היה ניתן לוותר במקרה זה על הרשעתו של הנאשם בדין מבלי לפגוע בשיקולי הרתעה. זאת למרות אורח חייו הנורמטיבי ותרומתו לחברה. לאור האמור לעיל, נקבע שלא היה ניתן לקבוע כי שני התנאים שנקבעו בהלכה המשפטית התקיימו ולכן לא היה מנוס מפני הרשעת הנאשם.

לאחר הרשעתו בדין של הנאשם בגין עבירות של מעשי פזיזות ורשלנות וירי באזור מגורים, השופטת גזרה את דינו. בהתחשב בהודאה המיידית, עברו הנקי, עמדת המאשימה ופרק הזמן שחלף מאז יום האירוע, השופטת סברה כי בהשתת עונש מאסר על תנאי וקנס על הנאשם היה בכדי לאזן כראוי בין האינטרס הציבורי לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם. לבסוף, הנאשם נידון לשישה חודשי מאסר על תנאי והוא חויב בתשלום קנס בסך 5,000 ₪.