מאסר בפועל לקטין אשר הורשע בגרימת חבלה חמורה

בית המשפט קיבל ערעור שהוגש על ידי המדינה בעניין קלות עונש שהוטל על נאשם קטין, שהורשע בעבירה של חבלה חמורה. נקבע שהחלטת בית משפט קמא ביקשה לשקף איזון בין הפן השיקומי בענישת המשיב לבין חומרת העבירה ותוצאותיה, אך האיזון לא היה נכון. כלומר, הערכאה הקודמת שגתה בהחלטה ולא כללה את הצורך בדבר ההגנה על קורבן העבירה והאינטרס הציבורי שבהטלת עונש מאסר בפועל על המשיב. לכן, בית המשפט פסק לטובת המדינה. הוחלט להחמיר בעונשו של המשיב, אך לא למצות עמו את הדין.

יש לכם שאלה?
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום רישום פלילי
פורום משפט פלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום עבריינות נוער

 

במקרה זה, הוגש ערעור מטעם המדינה על גזר דינו של נאשם כפי שהוכרע על ידי בית משפט שלום לנוער בחיפה. המשיב בערעור הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של חבלה חמורה ותגרה. העבירות בוצעו באפריל 2004, כאשר במהלך תגרה המשיב החזיק אבן בידו וזרק אותה לעבר ראשו של המתלונן. כתוצאה מפגיעת האבן בראש, נגרם למתלונן שבר דחוס בגולגולת. על המשיב הושתו 5 חודשי מאסר על תנאי והוא חויב בפיצוי המתלונן בסך של 5,000 ₪.

מתסקירי שירות המבחן בעניינו של המשיב, שהונחו בפני בית משפט קמא, עלה כי הוא היה בעל עבר פלילי עשיר. גורמי הטיפול שלוו אותו סברו כי הוא עבר שינוי של ממש והתמיד בהתנהגותו הטובה. לדעת הערכאה הקודמת, למרות ממצאים אלו היה מקום להרשיע את המשיב שכן, האיזון בין התהליך השיקומי לבין חומרת העבירה ותוצאותיה הקשות לא היה צריך למנוע את ההרשעה.

זאת בניגוד לעמדת הסנגוריה. נטען כי התנהגותו האלימה הייתה ראויה לגינוי ונקיטת דרכי טיפול ללא הרשעה הייתה עלולה להעביר מסר שלילי לציבור. עם זאת, לאור ההליך השיקומי לא נמצא מקום למצות את הדין עם המשיב ובית משפט קמא הסתפק בהטלת עונש מאסר על תנאי וחיוב בפיצויים. ערעור המדינה הופנה נגד קלות העונש.

טיעוני הצדדים - נסיבות חיים קשות מול האינטרס הציבורי

לטענת המערערת, בית משפט קמא שגה עת נמנע מהטלת עונש מאסר בפועל על המשיב. לדידה, היה ראוי להטיל עונש זה היות והיה מדובר במעשה חמור שתוצאותיו היו קשות. המערערת הדגישה את הפגיעה הקשה שנגרמה למתלונן והשלכת פציעתו על מהלך חייו.

עוד נטען כי לאחר ביצוע המעשה, המשיב היה מעורב בשבעה מעשי פריצה לדירות ולכלי רכב וכן בתקיפת שוטר. הוא נשפט בגין מעשים אלו טרם מתן גזר הדין דנן וננקטו נגדו דרכי טיפול. המערערת טענה שהמעשים המאוחרים לימדו כי המשיב לא למד לקח מהתנהגותו במקרה דנן והמשיך בדרכו הרעה. אמנם, שיקום הנאשם היה שיקול חשוב בשיקולי הענישה, אך על בית המשפט היה לתת את הדעת גם לאינטרס הציבורי ולהגנה על קורבן העבירה.

מנגד, המשיב ביקש להדגיש את רקעו האישי הקשה. נטען כי כבר מגיל צעיר הוא חווה אלימות קשה בבית והטלטל בין מוסדות חינוכיים שונים. השינוי בהתנהגותו התרחש רק במהלך שנת 2005, לאחר ששולב במסגרת טיפולית מתאימה. המשיב טען כי תוצאותיו של המקרה לא היו חמורות כפי שנטען על ידי המאשימה. הוא תמך טענותיו במסמכים הרפואיים בעניינו של המתלונן, שלא הזכירו השלכות קוגניטיביות בגין הפגיעה. לטענתו, התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא הייתה ראויה ומאוזנת. לחלופין, נטען שבמידה והערעור יתקבל, היה ראוי להפנות את המשיב לממונה על עבודות השירות.

דיון והכרעה - יוחמר עונשו של הקטין

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופט החליט כי היה מקום להחמיר בעונשו של המשיב, אולם לא בשיעור שהתבקש על ידי המאשימה. נטען כי בית משפט קמא היה מודע לצורך לאזן בין ענישה עקב חומרת העבירה ותוצאותיה הקשות לבין הפן השיקומי. לקביעתו, האיזון התבטא בהרשעת המערער מחד גיסא, והטלת עונש מאסר מותנה ולא לריצוי בפועל מאידך.

עם זאת, השופט קבע שנוכח התוצאות הקשות של האלימות, החלטה זו לא שיקפה את האיזון הראוי. כלומר, היה מקום להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל. שכן, לתוצאה של פגיעת הראש הקשה הייתה משמעות עונשית מחמירה. תוצאה זו ביטאה את מחיר האלימות שנפוצה בקרב בני נוער בתדירות גוברת והולכת. נקבע כי מדיניות עונשית ראויה בעניין זה חייבה את גזירתו של עונש מאסר ממשי ומרתיע על מנת להיאבק בתופעה וכדרך להוקיע את המעשים ולבטא את הסלידה החברתית מהם.

למרות זאת, השופט החליט שלא למצות את הדין הנאשם, למרות קבלת הערעור. זאת לנוכח נסיבות האירוע בכללותו, מגמת השיפור בהתנהגותו של המשיב והנוהג המשפטי שלא למצות את הדין בעת קבלת ערעור המדינה על קלות העונש. כמו כן, היות שהמדינה לא ערערה על סכום הפיצוי, נמנע בית המשפט מהחלטה בעניין זה. בסופו של יום, ערעור המדינה התקבל ועל המשיב הוטלו 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל. במקביל, עונש המאסר על תנאי והפיצויים נותרו בעינם.