פסק דין-שאלת תוקפו של עיקול שהוטל על מחצית התמורה ממכירת נכס מקרקעין של בני הזוג

בעניין: ח. ד.
ע"י ב"כ עו"ד חלמיש אילן התובעת
נ ג ד
1. ח. צ.
2. בנק טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בן עמי הנתבעים

פסק דין

עובדות המקרה:

1. התובעת (להלן: "האשה") והנתבע (להלן: "האיש") (להלן: "הצדדים") התגרשו זמ"ז בג"פ על פי הסכם גירושין שנחתם ביניהם ביום 15.5.01 (להלן: "ההסכם") אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 19.7.07 בבית הדין הרבני האזורי פתח תקווה (להלן: "בית הדין").

2. הצדדים היו בעליו בית מגורים משותף ב******** הידוע כגוש **** חלקה *** (להלן: "הנכס"), המוזכרת בסעיף 5א להסכם בו מפורטים תנאי המכירה, לרבות הקביעה, כי מתמורת מכירת הדירה תקבל האשה 250,000 $ בשקלים, בין אם הדירה תימכר בסך של 500,000 $ ובין אם בסכום נמוך יותר כשאת היתרה יקבל האיש.

במסגרת כינוס נכסים נמכרה הדירה ביום 5.6.06 באמצעות ההוצאה לפועל תמורת סך של 298,000 $.

תביעת הנתבע מספר 2:

3. ביום 17.2.03 הוגשה בבית משפט השלום תל אביב - יפו, מטעם הנתבע מספר 2 (להלן: "הבנק") תובענה כספית בסדר דין מקוצר כנגד האיש בלבד, בתיק אזרחי 18298/03, בגין יתרת חוב בסך של 60,463 ₪.

4. משניתן פסק דין בהעדר בקשת רשות להתגונן ביום 30.12.03, פתח הבנק את הליכיו כנגד האיש בהוצאה לפועל. יצוין, כי מאחר והוצג בפני מותב זה פסק הדין מבלי שמתנוסס על גביו שמו של השופט שהכריע, לא ידוע המותב שנתן את פסק הדין.

5. ביום 19.8.04 ניתן צו עיקול על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל כנגד התמורה בעד מכירת הדירה לטובת האיש.

6. ביום 15.1.07 עתר האיש לכבוד בית הדין לביטול סעיף 5א להסכם הגירושין. בפסק דין מנומק שניתן ביום י"ג אייר תשס"ז (1.5.07) נדחתה העתירה.

7. היום עותרת התובעת לקבל את חלקה מהתמורה ששולמה בעבור הדירה בעת מכירתה. מפאת קיומו של העיקול שהוטל נוכח חוב האיש לבנק ונוכח טענתה, כי העיקול הוטל על חלקה בתמורה שאינו חלקו הקנייני של האיש, מופיע הבנק כנתבע מספר 2.

דיון:

8. החוב נשוא התובענה בסדר דין מקוצר א. 18298/03 נוצר מכישלון הפעלת עסק. במסגרת עתירתו תבע הבנק רק את האיש. לא נטענה אף טענה, כאילו מדובר בחוב משותף של הצדדים לפי חוק יחסי ממן בין בני הזוג, התשל"ג - 1973 (להלן: "החוק"). חשבון הבנק נשוא התובענה בסדר הדין המקוצר הינו בבעלותו ועל שמו של האיש בלבד.

9. סעיף 5(א) לחוק המגדיר מהם נכסים משותפים של בני זוג נשואים וכמו כן את אחריותם לחובות אשר נוצרו במהלך חיי נישואיהם, קובע, כי למעט חריגים -

"עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג (להלן - פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג".

10. אמנם, אין האיש כבול לכל הסדר כלכלי פנימי בין הצדדים ובפרט הסכם הגירושין. ברם, יחד עם זאת מהות החוב מהווה הלכה למעשה את עיקר המחלוקת בין הצדדים.

11. ברע"א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ (ניתן ביום 13.12.06 ופורסם במאגרי המידע) נדרש כב' הנשיא בדימוס, השופט ברק לשאלת "הלכת השיתוף" במקרה של הטלת עיקול על רכוש של בני זוג בעקבות חוב של אחד מהם. נקבע במסגרת דיון מקיף, כי "הלכת השיתוף" משמעותה, כי הרכוש שנצבר על ידי בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, מצוי בבעלותם המשותפת, הגם שהוא רשום על שם בן זוג אחד, או נמצאים בחזקתו הבלעדית. חזקה זו ניתנת לסתירה והנטל להפריכה מוטל על הטוען לאי התקיימותה. לצידה של חזקה זו מתקיימת גם "הלכת השיתוף" בחובות. אולם, לא כך הדברים כל שמדובר בנכסי מקרקעין.

בפסק דינו קבע השופט ברק הלכה הנחוצה לענייננו לפיה, לא זו בלבד שאין לעקל את חלקה של בת זוג ברכוש בבעלות משותפת של שני הצדדים, אלא אף עיקול לא ניתן לרשום על נכס מקרקעין לחובתו של בן זוג אחד. לפיכך, אין לאפשר הטלת עיקול כאשר חוב של בן הזוג האחד אינו בהכרח חוב משותף של שני הצדדים עקב חזקת השיתוף על פי חוק:

"אף זכויותיו של בן הזוג שאינו רשום על נכסי מקרקעין מוגנות מפאת היותן זכות קניין שביושר, מפני כל אדם למעט הרוכש בתום לב ובתמורה ובהסתמך על הרישום. נושיו של בן הזוג הרשום אינם יכולים לעקל את מחצית הנכס בה יש לבן הזוג השני קניין שביושר. לפחות ככל שהדברים נוגעים לדירת מגורים..... שחלה עליה הלכת השיתוף" (שם, בע' 25 סעיף 36).

12. בין יתר טענותיו מלין האיש על האופן בו נמכר הבית. לדידו, היות והמכירה בוצעה באמצעות ובדרך של כינוס נכסים אין מקום לעמוד על סעיף 5א להסכם וליישמו. זאת ועוד, לדבריו החוב משותף לשני הצדדים ולכן ממילא ניתנת התמורה לעיקול.

האיש עומד על מתן פרשנות שונה למילה 'מכר' המופיעה בסעיף 5א להסכם ולמילה 'כינוס'. סבורני, כי אין ממש בטענת הבעל לפיה, כינוס לכשעצמו סותר את מטרת המכר בכך שהכונס פועל לצורך כיסוי החוב שנגרם לכינוס גרידא ולא כמו בהליך מכר 'רגיל' במסגרתו יש לפעול לקבלת התמורה הגבוהה ביותר.

13. בית הדין דחה ביום 8.1.07 את טענות האיש והסיר כל ספק שמא לא היו ברורות לצדדים המשמעויות המשפטיות של ההסכם עליו חתמו אשר אושר בפניו. בהחלטתו הוסיף בית הדין הנכבד, כי נבחנו סעיפי ההסכם ואף נעשו בו תיקונים במעמדם. אין לחלוק על דעת הערכאה אשר נתנה תוקף של פסק דין לאותו הסכם. מעבר לכך, מסכים מותב זה עם מסקנתו של בית הדין הנכבד.

לאור האמור, 'מכר' הינו 'מכר'. על כונס הנכסים קיימת החובה לפעול בתום לב בהליך מכירת הנכס. דהיינו, עליו לפעול כל משך ההליך לשם הגדלת התמורה ולא די בכך שמסתפק אך בכיסוי חוב הכינוס. אילו היה נתון אחד הצדדים בדעה, כי במסגרת הליך המכר לא פעל הכונס בתום לב הייתה פתוחה בפניו האפשרות לפנות לבית המשפט. אף אחד מהצדדים לא עשה כן ועל כן, דין טענה זו להידחות.

14. באשר לחוב נשוא התביעה הכספית בסדר הדין המקוצר, דין טענות הבנק בעניין מהות החוב כחוב משותף להדחות. למעשה הבנק בעת הגשת התובענה בסדר דין מקוצר הכיר בחוב כחוב של האיש בלבד.

15. היום אנו בחלוף 4 שנים מאז הוגשה התובענה בסדר דין מקוצר. מעבר לכך, טענת הבנק הועלתה רק נוכח התביעה נשוא פסק דין זה. הליך העיקול נמשך זמן רב. הדרך להגשת תובענה לפסק דין הצהרתי בעניין החוב כחוב משותף לבני הזוג הייתה ידועה לבנק. ניסיונו של הבנק לגבות את חוב מסייעת בהגדרת החוב כנפרד או כמשותף.

"חזקת השיתוף" אף בחוק הינה תוצאה של הכרות פנימית וחיצונית, על פניו עצם קיום בעלות בלעדית של האיש בחשבון מעורר הבנה פנימית אודות העסק וחשבון.
כאשר הבנק נוהג בדרכו לצד הגדרתם הפנימית של בני זוג אין ביכולת לשנות חזית ולטעון לשותפות בחוב.

אילו הדבר מתאפשר נפגעת זכותה של התובעת אך לטעון בפני ערכאה משפטית כנגד חוב משותף, ככזה שאין להתחלק בו. ביישום עמדתו של הבנק קיימת מגמה של חוסר תום לב בעניין העדר סופיות ההליכים. לעומת זאת פסק הדין שניתן כאן מהווה 'מעשה בית דין'.

כמו כן, מתן האפשרות לבנק לטעון לחוב משותף פוגעת בזכות האישה להליך ראוי ואף פוגעת בזכויות מתוך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו המגן על זכויות קניינים של כל אדם במדינת ישראל.

16. אשר על כן התובענה מתקבלת. אי לכך הנני מורה על שחרור הסך 250,000 $ מקופת הכינוס לאחר ניכוי המשכנתא, הכל לפי שער הדולר בעת הפקדת התמורה לקופת הכינוס. התובעת תקבל כל הפירות (בהצמדה ו/או ריבית ו/או בכל אפיק השקעה אחר) כאשר ושהסכום היה מופקד ואם מופקד בתוספת ריבית בנקאית והצמדה כאשר לא תנוכה שום הצמדה שלילית.

17. אוסיף בעניין הוצאות משפט אשר נפסק זה מכבר לפיו יש לקבוע הוצאות בפועל, ולהשיתם על הצד המפסיד, כלומר להתייחס להוצאות הצד הזוכה בתביעה כדי שלא ייצא בחיסרון כיס. בספרו של כבוד השופט (בדימוס) ד"ר שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, תשנ"ט – 1999, נכתב:

"הדעה אינה יכולה להשלים עם קביעה קטגורית שבעל דין אשר זכה במלוא תביעתו יצא, רק לעניין שכר טרחת עו"ד אשר שילם, וחצי (או רבע) מתאוותו בידו אם בכלל בלעדיה... לא צריך להתעלם גם מהאינטרסים של בעל הדין שזכה, שיתכן לו ידע שלא תספקנה לו הוצאות היה מהסס לפנות לבית המשפט" (סעיף 42 ע' 36).

אף הפסיקה מתייחסת לנושא בו קובעת שיש לפסוק הוצאות המשקפות הוצאותיו בפועל של מתדיין (ראה: רע"א 83/01 טובי וייס נ' יוסף מרדכי, פ"ד נה (3) ע' 730 ובג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא משרד התעשייה, מסחר ואח' (ניתן ביום 30.6.05 ופורסם במאגרי המידע).

18. לאור האמור, הנני מחייב את האיש בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק וכמו כן, הנני מחייב גם את הבנק בהוצאות בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.


פסק הדין ניתן היום ל' בשבט, תשס"ח (6 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים.


פאול שטרק, שופט


עודכן ב: 25/07/2013