גז"ד לשלושה נאשמים (שניים מחדרה ואחד מפ"ת) בשוד קשישה ילידת 1924, בביתה.
בגזר דין ,שניתן ע"י שופט ביהמ"ש המחוזי ביפה, אריה רזי, בעניינם של שלושה נאשמים שהורשעו בעבירת שוד , שבוצעה בדירת המתלוננת, קשישה ילידת 1924 . השופט רזי גזר על הנאשמים את העונשים הבאים
השופט רזי גזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
על הנאשם מס' 1 (דוידוב) בן 54, מחדרה, שעלה לארץ מקווקז בשנת 1995 -עונש מאסר למשך 4 שנים, מהן 32 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור כל עבירת רכוש או עבירת אלימות שהיא פשע.
על הנאשם מס' 2 (פישמן), רווק בן 28 מחדרה, יליד אוקראינה שעלה לארץ לפני 16 שנה - עונש מאסר למשך 3 שנים, מהן 24 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעברו כל עבירת רכוש או עבירת אלימות שהיא פשע.
הנאשם מס' 3 (לוין), בן 44 , מפ"ת יליד ברית המועצות, שעלה לארץ בשנת 1995 -אותו עונש כלנאשם 2.
בנוסף, כל אחד מהנאשמים ישלם למתלוננת פצוי בסכום של 2,000 ₪.
נסיבות העניינים:
הנאשמים נכנסו לדירת המתלוננת בעת שהיא שהתה במקום בגפה. הנאשם מס' 1 דרש ממנה לדעת היכן היא מחביאה כסף וכאשר השיבה שאין לה כסף בבית, הוא הטיל ספק בדבריה ואיים עליה. תחילה אמר שיחנוק אותה ואחר כך איים שיהרגנה, אם לא תתן להם את הכסף שהיא מחביאה בבית. בתוך כך, הנאשם מס' 1 קשר מטפחת על ראשה של המתלוננת. הנאשמים לא הסתפקו בהצעת המתלוננת למסור להם את עגיליה. הנאשם מס' 2 התיישב לידה, הסיר את המטפחת מראשה, החזיק אותה בידיה ושמר עליה לבל תזוז, ואילו הנאשמים 1 ו- 3 החלו לחפש בדירה רכוש ואמנם הם מצאו כסף ותכשיטים שהוכנסו לשקית מתוך כוונה לגנבם. לאחר מכן הנאשמים המשיכו לחפש רכוש נוסף. פעילות זו הופסקה רק משהגיעה המשטרה לדירה.
הנאשמים הודו שנטלו את הרכוש, הכניסוהו לשקית וזאת ללא הסכמת המתלוננת, ומבלי תביעת זכות בתום לב כשהם מתכוונים בשעת הנטילה לשלול את הרכוש ממנה שלילת קבע.
השופט רזי ציין כי למרבה הצער, הסיפור שנגול בפניו איננו יוצא דופן. בד בבד עם התגברות האלימות בחברה הישראלית, עדים אנו לתופעה קשה, מדאיגה ורבת היקף של שוד קשישים, חסרי ישע. בית המשפט אינו יכול לעמוד מנגד לנוכח תופעה בזויה זו. קורבנות העבירה, כמו גם ציבור הקורבנות הפוטנציאליים, ראויים להגנה בדרך של הטלת עונשים משמעותיים על אותם עבריינים חסרי מצפון הרומסים ברגל גסה ערכי מוסר אלמנטריים.
בהקשר זה גם ציין , שגילויים של יחס סלחני כלפי מבצעי העבירות עלולים לסכל את המאמצים המכוונים לריסון הנגע. כלל ידוע הוא, שלעיתים גם נאשם שכבר למד את הלקח נאלץ בשל מעשיו הרעים, לשלם באופן כלשהו את מחיר ההרתעה.
ת.פ. 6080/07 ניתן 11.2.08
--------
בעניין: מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה
המאשימה
נ ג ד
1. נובי ב
ע"י ב"כ עו"ד עדאל בויראת
2. ויציסלב בן משה
ע"י ב"כ עו"ד ארז מושקוביץ (סניגוריה ציבורית)
3. איגור
ע"י ב"כ עו"ד דינה ילוז (סניגוריה ציבורית)
הנאשמים
גזר דין
1. הנאשמים הורשעו לפי הודאתם בעבירת שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
2. כתב האישום שתוקן בעקבות הסדר טיעון עניינו אירוע שהתרחש ביום 30.5.07 בשעות הבוקר, בדירתה של המתלוננת קשישה ילידת 1924.
הנאשמים נכנסו לדירת המתלוננת בעת שהיא שהתה במקום בגפה. הנאשם מס' 1 דרש ממנה לדעת היכן היא מחביאה כסף וכאשר השיבה שאין לה כסף בבית, הוא הטיל ספק בדבריה ואיים עליה. תחילה אמר שיחנוק אותה ואחר כך איים שיהרגנה, אם לא תתן להם את הכסף שהיא מחביאה בבית. בתוך כך, הנאשם מס' 1 קשר מטפחת על ראשה של המתלוננת.
הנאשמים לא הסתפקו בהצעת המתלוננת למסור להם את עגיליה. הנאשם מס' 2 התיישב לידה, הסיר את המטפחת מראשה, החזיק אותה בידיה ושמר עליה לבל תזוז, ואילו הנאשמים 1 ו- 3 החלו לחפש בדירה רכוש ואמנם הם מצאו כסף ותכשיטים שהוכנסו לשקית מתוך כוונה לגנבם. לאחר מכן הנאשמים המשיכו לחפש רכוש נוסף. פעילות זו הופסקה רק משהגיעה המשטרה לדירה.
בסעיף 8 לכתב האישום המתוקן נאמר - והנאשמים הודו בכך – שהם נטלו את הרכוש, הכניסוהו לשקית וזאת ללא הסכמת המתלוננת, ומבלי תביעת זכות בתום לב כשהם מתכוונים בשעת הנטילה לשלול את הרכוש ממנה שלילת קבע.
3. מונחים בפני תסקירים שנערכו על ידי שרות המבחן אודות כל אחד מהנאשמים.
4. הנאשם מס' 1 (דוידוב) בן 54, עלה לארץ מקווקז בשנת 1995. טרם מעצרו הוא עבד בעסק משפחתי למכירת בגדים בשווקים וקיבל הבטחת הכנסה. בעברו הוא נשפט וריצה עונש מאסר בפועל, בין היתר, בגין עבירת שוד. מעורבותו בפלילים הוסברה לקצינת המבחן, על רקע קושי להסתגל לנורמות בארץ בשל פער תרבותי. באשר לעבירה הנדונה, צויין שהיה נתון בקשיים כלכליים.
קצינת המבחן התרשמה מאדם דל, מניפולטיבי שמסר גירסאות סותרות למעשיו, לאורח חייו, תוך שהוא מטיל את האחריות על שותפיו וגם על המתלוננת. עוד נאמר בתסקיר, שלא ניכרת אצל הנאשם הפנמה ותובנה למעשיו השליליים. התסקיר אינו כולל המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. להיפך – קצינת המבחן המליצה להטיל עליו ענישה מחמירה ומוחשית בדרך של מאסר.
5. הנאשם מס' 2 (פישמן), רווק בן 28 יליד אוקראינה שעלה לארץ לפני 16 שנה. כבר בילדותו סבל מקשיי קשב וריכוז, מבעיות משמעת וקושי לקבל סמכות. מאז שנת 1996 החל לסבול מאי שקט, חשיבה לא מאורגנת הפרעות בריכוז ושיפוט. מספר פעמים היה במצב פסיכוטי, נזקק לאישפוז, קיבל טיפול תרופתי ואובחן כסובל מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית. בתום שנת שירות צבאי שוחרר על רקע אי התאמה. מנהל כיום הליך משפטי לקבל הכרה כנכה צה"ל. על פי חוות דעת של רופאים מטעמו, הנאשם אובחן כסובל מסכיזופרניה. מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה ומקבל קיצבה.
קצינת המבחן מציינת בתסקיר, שכהות החושים המאפיינת את התנהגות הנאשם איננה מניפולציה, אלא שהיא נובעת מליקוי בסיסי במבנה אישיותו ובשל תחלואה נפשית, דבר המקשה עליו להיות רגיש לפגיעה שהוא מסב לזולת.
בסיכום התסקיר נאמר, שמדובר באדם אימפולסיבי המתקשה לשים מעצור לדחפיו ועולמו הפנימי חסר ארגון וסדר. נתונים אלה כמו גם תחושת הרודפנות והחרדה המלווים אותו, מגבירים את נטייתו להתפרץ בתוקפנות ובאלימות ויוצרים רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות, ביניהן גם עבירות אלימות במיוחד כשהוא נמצא תחת השפעת חומרים פסיכו-אקטיביים.
הנאשם נראה בעיני קצינת המבחן, אדם שאינו מודע ואינו מכיר בקשייו, כך שלא ניתן להעמיד על הפרק אופציה טיפולית במסגרת שירות המבחן. התסקיר כולל המלצה להפנות את הנאשם לבדיקה במסגרת מב"ן.
זה המקום לציין, שלפי דיווח שנמסר על ידי ב"כ הצדדים הנאשם אמנם אובחן כסובל ממחלת סכיזופרניה. עם זאת בזמן ביצוע העבירה מחלתו לא היתה פעילה והוא הבדיל בין מותר לאסור. אין מחלוקת שגם כיום הנאשם כשיר לעמוד לדין.
6. הנאשם מס' 3 (לוין), בן 44 יליד ברית המועצות שעלה לארץ בשנת 1995, גרוש ואב לשני ילדים בגירים. טרם מעצרו עבד, לדבריו, כטכנאי מכונות בחברת אלקטרוניקה. בשיחה עימו מסר לקצינת המבחן שהוא סובל ממחלת סוכרת ומטופל באינסולין. הנאשם שזו הסתבכותו הראשונה בפלילים, ביטא חרטה וצער על התנהגותו. הוא גם מודע לחומרת מעשיו ולענישה הצפויה לו בגין הרשעתו. קצינת המבחן מציינת בתסקיר, כי במהלך השיחה עם הנאשם נעשה נסיון להבין את הפער הבולט בין תפקודו התקין והיותו אדם המאופיין במערכת ערכים נורמטיבית לבין מעורבותו בעבירה חמורה כל כך. הנאשם, כך נאמר, הסביר שהיה נתון במצוקה כלכלית והתפתה להשיג כסף קל. התסקיר אינו כולל המלצה להתערבות טיפולית במסגרת שירות המבחן.
7. ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשמים מאסר בפועל ארוך ומשמעותי, מאסר על תנאי מרתיע, קנס ותשלום פיצויים למתלוננת. בטיעונה הודגש המצב הבלתי נסבל השורר בארץ, עד כדי "מכת מדינה" בעבירות מעין אלה, במיוחד כלפי קשישים חסרי ישע ובמשנה תוקף בנסיבות שבהן העבירה מתבצעת תוך חדירה לביתו של הקרבן. הגם שהנאשמים הוצגו כמבצעים בצוותא, תוך חלוקת תפקידים ביניהם, הודגש הצורך להחמיר יותר בעונשו של הנאשם מס' 1, שכבר הורשע בעבר בעבירה של שוד מזויין ומחמת שהוא נעדר תובנה למעשיו. באשר לנאשם מס' 2 הופנתה תשומת הלב לנאמר בתסקיר על היותו מהווה סכנה לציבור. לפי המרשם הפלילי נאשם זה הורשע בשנת 2004 בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה.
ב"כ המאשימה הגישה פסיקה התומכת בעמדתה לעניין העונש.
8. מטעם הנאשם מס' 1 נטען, שאין למצות עימו את הדין לאחר שהודה בכתב האישום מיד לאחר תיקונו, נטל אחריות למעשיו והביע חרטה. ב"כ הנאשם סבור, שגם יש להתחשב בגילו ובשל היותו סובל מאסטמה ואבנים בכליות. עיקר טיעונו של ב"כ הנאשם מס' 1 התמקד בהצגת אסופת פסיקה המשקפת, לדעתו, את רמת הענישה שהוטלה על נאשמים שהורשעו במקרים שונים בעבירה של שוד כשהקורבנות היו קשישים ואף נגרמו להם חבלות גופניות, בין היתר, עקב שימוש שנעשה על ידי העבריין בכלי נשק קר או חם.
במקרה דנן, כך ראה הסניגור להדגיש, לא היה כל שימוש באלימות כלפי המתלוננת ובסופו של יום גם לא נלקח ממנה דבר.
הנאשם עצמו הביע חרטה. לדבריו, הוא מבין שעשה "טעות גדולה" והבטיח שלא יחזור על כך. בתו של הנאשם ביקשה לגלות התחשבות בילדיו בהיותו היחיד אשר דואג להם.
9. הטענות בעניינו של הנאשם מס' 2 התמקדו במצבו הנפשי, כמשתקף מהתיעוד הרפואי שהוגש לעיוני והכולל חוות דעת פסיכיאטריות שנערכו אודותיו מאז שנת 1999. הנאשם אובחן כסובל מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית ומפיגור שכלי קל. בשלב מאוחר יותר אובחנה אצלו מחלת סכיזופרניה. בא כוחו גם הפנה לנאמר בעניין זה בתסקיר שירות המבחן. בהסתמך על נתונים אלה סבור הסניגור "שבפני בית המשפט לא ניצב אדם רגיל אלא אדם חולה סכיזופרניה שהשילוב של מצבו הנפשי לאורך השנים יחד עם אישיותו הדלה הביאו אותו להגרר לאירוע שלא נתן עליו את הדעת עד הסוף".
עוד טען הסניגור שבמצבו זה של הנאשם "קל להפעיל עליו מניפולציה". בנוסף, ביקש הסניגור להתחשב בהודאת הנאשם, בנטילת אחריות על מעשיו ובנסיבות האירוע, שלא היה מלווה באלימות פיזית כלפי המתלוננת ולא נלקח ממנה דבר.
הנאשם הביע צער על מעשיו.
עיינתי בתיעוד הרפואי. הנאשם מס' 2 אמנם סובל מתחלואה נפשית. יחד עם זאת ראיתי את מכתבו מיום 5.9.07 של הפסיכיאטר ד"ר פיוטר ממנו עולה, שבעת ביצוע העבירה מחלתו של הנאשם לא היתה פעילה. הנאשם מסר לד"ר פיוטר שהוא מבין שעשה מעשה לא חוקי ולא מוסרי. בין היתר מציין ד"ר פיוטר שלפי דברי הנאשם, בזמן ביצוע העבירה הוא לא שמע קולות, לא היו לו מחשבות מוזרות וכן שהוא לא חש מצוקה נפשית.
10. באת כוחו של הנאשם מס' 3 עמדה על כך, שמדובר באדם בן 45 שניהל אורח חיים נורמטיבי ללא שמץ רבב. אפילו קצינת המבחן התקשתה להסביר את פשר הסתבכותו בעבירה כל כך חמורה. ב"כ הנאשם הגישה לעיוני פסקי דין של בית המשפט העליון מהתקופה האחרונה, בעבירות של שוד קשישים, בהם הוטלו עונשים קלים, באחד מהם (ע"פ 4909/07) עד כדי מאסר בעבודות שירות.
גם הנאשם מס' 3 הביע חרטה. לדבריו, מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לפצות את המתלוננת.
11. למרבה הצער, הסיפור שנגול בפני איננו יוצא דופן. בד בבד עם התגברות האלימות בחברה הישראלית, עדים אנו לתופעה קשה, מדאיגה ורבת היקף של שוד קשישים, חסרי ישע.
בית המשפט אינו יכול לעמוד מנגד לנוכח תופעה בזויה זו. קורבנות העבירה, כמו גם ציבור הקורבנות הפוטנציאליים, ראויים להגנה בדרך של הטלת עונשים משמעותיים על אותם עבריינים חסרי מצפון הרומסים ברגל גסה ערכי מוסר אלמנטריים.
בהקשר זה צריך גם לומר, שגילויים של יחס סלחני כלפי מבצעי העבירות עלולים לסכל את המאמצים המכוונים לריסון הנגע. כלל ידוע הוא, שלעיתים גם נאשם שכבר למד את הלקח נאלץ בשל מעשיו הרעים, לשלם באופן כלשהו את מחיר ההרתעה.
כמובן, שאין בדברים אלה כדי לזנוח את עקרון הענישה האינדיבידואלית. על דרך הכלל, צריך להתאים את העונש לכל נאשם על פי נתוניו האישיים ובשים לב לנסיבות ההסתבכות הפלילית.
12. בבואי לגזור את עונשם של הנאשמים, נתתי דעתי למכלול השיקולים לחומרא ולקולא. בתוך כך, גם ראיתי לנכון לנקוט ביתר חומרה כלפי הנאשם מס' 1. הוא היה הדמות המובילה באירוע, יש לזקוף לחובתו הרשעה קודמת בעבירת שוד ולא נמצאו לגביו כל אותן נסיבות לקולא, שבאופן משוקלל עומדות לשני הנאשמים האחרים במידה שווה.
13. סוף דבר -
אני גוזר על הנאשם מס' 1 (נובי דוידוב) עונש מאסר למשך 4 שנים, מהן 32 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור כל עבירת רכוש או עבירת אלימות שהיא פשע.
על הנאשמים 2 ו- 3 (ויציסלב פישמן ואיגור לוין) אני גוזר עונש מאסר למשך 3 שנים, מהן 24 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעברו כל עבירת רכוש או עבירת אלימות שהיא פשע.
תקופת המאסר של שלושת הנאשמים תימנה החל מיום מעצרם (30.5.07).
המקרה מצדיק לחייב את הנאשמים לפצות את המתלוננת, מתוך התחשבות במצבם הכלכלי יועמד הפיצוי באופן שכל אחד מהם ישלם למתלוננת סכום של 2,000 ₪.
שרות בתי הסוהר, בהתאם לנוהליו, יפנה את הנאשם מס' 2 למב"ן לצורך מתן הטיפול הרפואי הנדרש בתחלואה הנפשית ממנה הוא סובל.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.
ניתן היום ה' ב אדר א, תשס"ח (11 בפברואר 2008) במעמד ב"כ המאשימה, הנאשמים ובאי כוחם.
אריה רזי, שופט
006080/07פ 051 א.נורית.
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
דרג עד כמה מדריך משפטי זה עזר לך:



