הפסיקה הישראלית תופסת את ההטרדה כהתנהגות הפוגעת בשלוותו של המוטרד, כאשר הערך המוגן מאחר התנהגות מעין זו הוא כבוד האדם והשמירה על הפרטיות שלו. אין הכרח בהוכחת התנהגות אובססיבית קשה וכפייתית, אלא די בהוכחת גרימת אי נוחות, הסחת דעת, התעסקות בהטרדה או בלבול. בפרשה הנידונה בית המשפט נדרש לקבוע אם צילום המתלוננת בבריכה ושליחת מכתבים לביתה הוו מעשים שפגעו בפרטיותה על פי חוק הגנת הפרטיות.
יש לך שאלה?
הנאשם הואשם בפגיעה בפרטיותה של בחורה צעירה, עבירה לפי סעיף 5 וסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם צילם את המתלוננת פעמים רבות באחת מהפעמים שהייתה עם חברתה בבריכה. באמצעות תמונות אלו הנאשם בירר את שמה וכתובת מגוריה של המתלוננת. בהמשך, הנאשם שלח אל ביתה של המתלוננת מכתב מלווה באחת מן התמונות, בו ציין את נסיבות הצילום ומועדו, ולאחר מכן שלח אף חבילה בדואר רשום להוריה של המתלוננת. החבילה הכילה מכתב ושתי תמונות מוגדלות (בגודל של כרזה). לאור אירועים אלו הצעירה הגישה תלונה במשטרה, כאשר במועד מאוחר יותר הנאשם הגיש בקשה, אשר התקבלה, לגניזת התלונה. גם לאחר מכן הנאשם יצר קשר עם המתלוננת, ועקב כך הוגש כתב האישום האמור.
ההכרעה
השופט ציין כי על פי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, פגיעה בפרטיות נחשבת, בין היתר, ל"בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". הודגש כי הגדרה זו הינה כללית ורחבה, אשר באה ללמד על גישת המחוקק, "לפיה תיתכן פגיעה בפרטיותו של אדם לא רק על דרך 'התחקות' ו'בילוש' מובהקים, אלא גם בדרכים אחרות, עקלקלות, של הצקה מסוגים שונים ובדרגות שונות. ההגדרה הרחבה נועדה למנוע יצירת רשימה סגורה ומוגבלת. הגדרה מקפת זו מאפשרת להכניס תחת כנפיו של המונח קשת רחבה של התנהגויות שכל אחת ואחת מהן עשויה להטריד ולגרום אי נוחות".
השופט עבר על נוסח המכתבים אשר נשלחו אל המתלוננת וקבע כי הם הוו הטרדה כמשמעותם בחוק. זאת בייחוד לאור האינפורמציה שאסף הנאשם בנוגע למתלוננת ואשר צוינה במכתביו. מהמכתבים היה ברור כי הנאשם ניסה לברר את תאריך הלידה של המתלוננת, את גילה ומעמדה המשפחתי וכי חיפש אחר כתובתה. לאור זאת, השופט ציין כי "נאמנים עליי תיאוריה של המתלוננת כיצד העסיקו אותה המכתבים והטרידו אותה, וכיצד גרמו לה מבוכה ופחד. דברים אלה מתיישבים עם הגדרת ההטרדה שבפסיקת בתי המשפט".
נקבע כי לאור האמור לעיל לא הייתה מסקנה אחרת מכך שבנאשם התקיים היסוד הנפשי לעבירה זו – הוא היה מודע למעשיו ולנסיבות, והוכחה במסגרת ההליך גם כוונתו לגרום להתרחשות התוצאות. לפיכך, בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 וסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות.
.JPG)
