על פי ההלכה הפסוקה בישראל, לא ניתן לבטל רק חלק מהסכם גירושין, כדוגמת סעיף ממנו. הלכה זו נבעה מכך שהסכם גירושין כולל התחייבויות רבות השלובות האחת בשנייה, כגון: החזקת הילדים, הגירושין עצמם, בעיות הרכוש, מזונות הילדים ועוד. לכן, נקודת המוצא היא שההסכמות אליהן הגיעו הצדדים גובשו לאור כלל תנאי החוזה. יש לציין כי במקרים מסוימים כן ניתן להביא לבטלותו של חלק מהסכם הגירושין, וזאת בדרך כלל בהתקיים העילות החוזיות הרגילות: אם החלק בהסכם נוגד את תקנת הציבור, אם החלק בהסכם נעשה למראית עין בלבד ועוד. הפרשה הנידונה עסקה בכך.
יש לך שאלה?
פורום הסכם גירושין
פורום חלוקת רכוש
פורום מזונות
פורום זכויות הגבר במשפחה
בפרשה זו דובר בבני זוג אשר נישאו כדת משה וישראל, להם נולדו שני ילדים. בחלוף השנים יחסיהם של בני הזוג התערערו והם החליטו להתגרש. תחילה, שני הילדים היו במשמורת של האם ובהסכם הגירושין סוכם בין הצדדים להליך כי האב ישלם מזונות חודשיים בסך 2,000 שקלים. לאחר תקופה מה, שני הילדים עברו לגור בפועל עם האב ובהתאם, מתוך הסכמה, הועברה המשמורת אל האב. לפיכך, האב הפסיק לשלם לאם את המזונות החודשיים.
טענות הצדדים
הסכסוך בפרשה זו נגע לבקשתו של האב לבטל את סעיף 9.3 בהסכם הגירושין. לפי סעיף זה, האב ויתר על זכויותיו בדירה המשותפת כחלק מהמזונות המהוונים עבור הילדים וכתשלום עבור מדורם. בהליך זה האב טען כי משעברו הילדים אליו, ביטול הסעיף היה הכרחי, שכן הוא זה אשר נדרש כעת לכספי הדירה על מנת לכלכל את הילדים. לדבריו, מעת שעברו אליו הילדים הוא החל לשאת לבדו בנטל הכלכלי והאישי שבגידול הילדים, וכי לא היה זה הוגן או צודק שחלקו בדירה יוותר אצל גרושתו הנתבעת.
מנגד, הנתבעת טענה כי לא היה ניתן לבטל אך ורק סעיף אחד מתוך הסכם הגירושין, אלא רק את ההסכם כולו – אך גם בעניין זה האב נדרש להוכיח את אחת מן העילות המקובלות לביטול חוזה. כמו כן, הנתבעת טענה כי היא ויתרה במסגרת מו"מ רכושי על זכויות רבות, וזאת על מנת לקבל את הבעלות בדירה. ובכל מקרה, נטען כי התובע לא השקיע מאומה ברכישת הדירה, וכי משום כך לא היה זכאי לחלק כלשהו בזכויות על הדירה.
ההכרעה
בית המשפט הזכיר כי בפסיקה הישראלית נקבע בעבר הלכה אשר הייתה תקפה גם בהליך זה. לפיה, הסכם גירושין לא ניתן להפרדה לחלקים. בית המשפט קבע כי הסכמת הבעל להעביר את הדירה על שם האשה נעשתה לאור מכלול עובדות אשר איגודן כחטיבה אחת הביאו למסקנה לפיה התחייבות התובע בסעיף 9.3 להסכם לא הייתה קשורה אך ורק להימצאותם של הקטינים דווקא במשמורת האם. אלא, התחייבות זו הייתה קשורה למכלול חלקיו השונים של ההסכם.
הודגש כי ביטול הסעיף האמור לא היווה תנאי להעברת המשמורת של הילדים אל התובע, וכי גם כאשר האחרון הגיש את תביעתו להעברת המשמורת, לא ציין דבר אודות ביטול הסעיף. כן הודגש כי הסעיף האמור היה תחת הפרק "הסדרים רכושיים" ולא במסגרת החלק אשר עסק ב"מזונות הילדים". מכך בית המשפט הסיק כי הסכמתו של התובע להסדר הנוגע לדירה, לא הייתה קשורה כלל בנושא מזונות הילדים.
זאת ועוד, צוין כי היו קיימות נסיבות אשר בהן כן ניתן לבטל חלק מהסכם גירושין, כגון: אם חלק בחוזה נגד את תקנת הציבור או אם הוא נעשה למראית עין. אולם מקרה זה לא עמד עם המקרים הללו. בכל מקרה, נטען שגם לו התובע יכול היה לבטל חלק מן החוזה, היה עליו לעשות כן בתוך זמן סביר. במקרה זה, על פי העובדות, התביעה להעברה הזכויות בדירה הוגשה למעלה משנה מעת שהועברה המשמורת – פרק זמן לא סביר לפי קביעת בית המשפט. לאור האמור, בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, על סך 7,000 שקלים.
.jpg)
