בשנת 2007 הורשע עורך הדין ישראל פרי בגין, בין היתר, אך בעיקר, בגניבת מאות מיליוני מארקים מאזרחים ישראליים אשר ביקשו לממש זכאותם לפנסיה גרמנית לפי אמנת ישראל-גרמניה, אשר נחתמה בשנת 1975. בפרשה זו בית המשפט התכנס על מנת לגזור את עונשו.
 

יש לך שאלות?
פורום פלילי
פורום כתב אישום

פורום רישום פלילי

פורום מעצר


בשנת 1983 עורך הדין ישראל פרי, הנאשם בהליך זה, גילה כי על פי אמנה שנחתמה בין ישראל לגרמניה בשנת 1975, כל אדם אזרח ישראלי אשר היה גר בתחומי הקו הירוק החל משנת 1953, זכאי להצטרף לביטוח הממלכתי בגרמניה ולקבל זכויות סוציאליות מלאות (בדמות של פנסיה). על מנת לממש הזכאות כל המצטרפים לפנסיה היו צריכים להשקיע סכום של 100,000 מארקים גרמניים. לפי עובדות כתב האישום, הנאשם גנב כ-320 מיליון מארקים גרמניים מההשקעות שהשקיעו המצטרפים. גם כנגד החברה אותה הקים וניהל הנאשם למען הטיפול בבקשות הפנסיה, "הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי ישראל-מערב גרמניה", הוגש כתב אישום בגין רמיית המשקיעים. נהוג לכנות פרשה זו בתור פרשת הפנסיה הגרמנית.


בחודש אוקטובר, שנת 2007, עורך הדין ישראל פרי הורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בשתי עבירות של גניבה בידי מורשה, בתיווך ועיסוק בביטוח ללא היתר, בהדחה בחקירה ובשיבוש מהלכי משפט. בהליך זה בית המשפט התכנס על מנת לגזור את דינו של הנאשם.


מהם השיקולים שלקח בית המשפט בחשבון בעת השתת העונש?


השיקול הראשון שאותו לקח בחשבון בית המשפט בחשבון הוא חומרת מעשי העבירה ואופיים. כפי שצוין, מדובר במעשים אשר בוצעו לאורך זמן ובהיקף רחב (הן מבחינת סכומי הכסף והן מבחינת העובדה שהמעשים חצו את גבולות המדינה). בעניין זה, בית המשפט ציין את חלקו של הנאשם בעבירות, ויפים דברי בית המשפט לענייננו: "לא הייתה מחלוקת על כך, שמבין הנאשמים, האחריות הכמעט-בלעדית לביצוע המעשים האלה, נופלת על הנאשם. הוא שלט בלא-מיצרים בארגון, שסר עם כל עובדיו, לחלוטין, למרותו. על פיו יישק בו דבר, בכל עניין, שהייתה בו חשיבות כלשהי, לא כל שכן בעניינים מהותיים". כעומד בראש מעשי הרמייה, צוין כי הנאשם ביצע העבירות בתחכום רב אשר היה קשה להבנה, ולראיה – הצליח במשך שנים רבות להטעות ציבור נרחב. על מנת להסתיר מעשיו, הנאשם "טרח והטעה, שיקר ורימה, עיוות והציג מצגי-שווא. ובין המרומים לא רק הלקוחות עצמם, אלא גם גורמים אחרים ובהם בתי משפט לרוב, וועדת הכנסת לביקורת המדינה ועוד. והדברים לא היו בגדר של אירועים ספורים או בודדים. מדובר בפעולה שיטתית, בנויה בקפדנות, מתועלת, כאמור, לכיוונים שונים, ועוטה תכסית של מכובדות, דאגה ללקוחות, ופעולה, כביכול, בעבורם ולטובתם בלבד".


השיקול השני אשר נלקח בחשבון הוא הנזקים אשר נגרמו ללקוחות החברה, הנאשמת 2, וטובות ההנאה שקיבלו הנאשמים עצמם. בעניין זה, צוין כי ללקוחות החברה נגרם נזק כלכלי רב. בית המשפט התייחס לחוות דעת המומחה ד"ר בלס, חוות דעת אותה הגישה ההגנה, לפיה ללקוחות לא נגרם חסרון כיס, ונקבע כי אין לקבל עמדתו. בית המשפט הבהיר כי אין בסיס לקביעתו של המומחה וכי המומחה לא ידע להסביר לבית המשפט מדוע בחן רק את נתוני חברת הביטוח הגרמנית ולא נתונים אחרים.


השיקול השלישי שנלקח הוא חלוף הזמן. בית המשפט ציין כי נכון הוא ש"ככל שחולף זמן רב יותר מעת ביצועה של העבירה ועד למועד שבו נותן נאשם את הדין בגינה, כך נוטים, בדרך כלל, בתי המשפט לתת לגורם זה, משקל רב יותר בענישת העבריין". בית המשפט אף הזכיר כי מעת ביצוע העבירות עברו שנים רבות (12-8 שנים, תלוי בסוג העבירה). עם זאת, נקבע כי במקרה זה אין לתת משקל לחלוף הזמן, שכן דובר בתיק כלכלי מורכב - הסיבה שמפאתיה ההליכים התעכבו.


השיקול הרביעי שנלקח בחשבון הוא נושא השבת הגזילה. השבה, בדרך כלל, משמעותה חרטה – עובדה אשר ראוי להתחשב בה להקלה עם נאשמים. בעניין זה, בית המשפט קבע כי קשה לו לראות בפעולת ההשבה שביצע הנאשם כדי חרטה כנה ואמיתית.

 

שיקול נוסף אותו לקח בית המשפט בחשבון הוא נסיבותיו האישיות של הנאשם. בעניין זה, בית המשפט ציין כי שמע את הפגיעה הנטענת בנאשם עקב הכרעת הדין ואת דברי בתו, אשר תיארה את הסבל הרב במשפחה. בית המשפט גם הזכיר כי הנאשם הוא ניצול שואה בעצמו וכי ספג ביקורת תקשורתית רחבה, בה נאמר, בין היתר, כי ניצל את ניצולי השואה כדי לקחת מהם כספים המגיעים להם מגרמניה. בית המשפט הדגיש ש"אסור לשכוח כי הנאשם הביא על עצמו את הביקורת התקשורתית עליו, בשל מעשי העבירה שביצע, התנהגותו ונסיבות הביצוע, כפי שתוארו בהכרעת הדין". עם זאת, צוין כי "הדברים בהקשר הפגיעה המיותרת בנאשם, ראויים, להישמע ואף להילקח בחשבון".
 

 

בסופו של דבר, בית המשפט השית על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך 12 שנים וקנס בסך של 21,750,000 שקלים. חברת הנאשם, הנאשמת 2, חויבה בתשלום קנס בסך 2,600,000 שקלים.


יש לציין כי על גזר דין זה ערער הנאשם. בעקבות הערעור, בית המשפט העליון הפחית את עונשו של הנאשם ל-10 שנות מאסר בפועל.