בתי המשפט בישראל תופסים קשישים, ובייחוד ניצולי שואה, כנמנים על האוכלוסיות החלשות ביותר, אשר זקוקים להגנתם של בתי המשפט. במקרים בהם אוכלוסיות אלו מנוצלות על ידי אחרים, בית המשפט רואה הצורך לגמול על מעשי המבצעים, תוך השתת ענישה משמעותית, ולהרתיע עבריינים אחרים מביצוע המעשים. בפרשה הנידונה בית המשפט נדרש היה להתמודד עם ניצול מחפיר של שני קשישים, בין היתר, תוך שבתם של הקשישים הייתה הנאשמת ובית המשפט היה צריך לגזור עליה את עונשה.
יש לך שאלה?
בפרשה זו, הנאשמת הורשעה על סמך הודאתה בעבירת זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, בשתי עבירות של העלמה במרמה, עבירות לפי סעיף 426 לחוק העונשין, בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירות לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, ובעבירת העושק, עבירה לפי סעיף 413(1) לחוק העונשין.
מעשי הנאשמת
על פי עובדות כתב האישום, בהן הודתה הנאשמת, בין השנים 2001-1999 היא זייפה שיקים של חברת אחיה, חברה אשר העסיקה אותה כמנהלת, וקיבלה במרמה למעלה מ-100,000 שקלים. כמו כן, נטען כי הנאשמת רשמה את בעלה כעובד בחברה זו ושילמה לו משכורות בסך כולל של 64,000 שקלים, בעוד הוא לא עבד בחברה אפילו יום אחד. חלקו השני של כתב האישום עסק בפעולות גניבה ומרמה שכוונו על ידי הנאשמת כנגד הוריה. כפי שנטען, הנאשמת התבקשה על ידי הוריה המבוגרים, אשר התקשו בהליכה, לסייע להם בביצוע פעולות בבנק. הנאשמת ניצלה את המצב ובמשך תקופה ארוכה נהגה למשוך מחשבונות הוריה כספים, וזאת ללא אישורם. בהליך זה, בית המשפט התכנס על מנת לגזור את דינה של הנאשמת.
תסקיר המבחן
משלושת תסקירי המבחן בעניינה של הנאשמת, אשר נערכו במשך תקופה של 22 חודשים, עלה כי היא נשואה בת 50, נטולת עבר פלילי ואם לשני ילדים בגירים. כמו כן, בתסקירים צויין כי הנאשמת סבלה מבעיות בריאותיות וטופלה תרופתית. בסופו של דבר, משני התסקירים האחרונים בעניינה של הנאשמת עלה כי "הנאשמת פנתה לטיפול מתוך הכוונה ומוטיבציה חיצונית, לאור ההליך המשפטי, אך עם הזמן, ניכר אף רצון פנימי ליצירת שינוי, בדיקה ומודעות עצמית". כמו כן, הפסיכולוג אשר טיפל בנאשמת "העריך כי אין לנאשמת נטייה להתנהגות עבריינית או מניפולטיבית, וכי הרקע לעבירות, הוא הצורך של הנאשמת לתרום ולסייע לאחיה שבו ראתה מעין דמות אב".
שירות המבחן גם התרשם כי הנאשמת עברה שינוי חיובי, אשר התבטא בכך שהפנימה את הנזקים שגרמה ולקחה אחריות על מעשיה. לאור האמור, שירות המבחן המליץ על צו מבחן למשך שנה בלבד ותשלום פיצוי לנפגעי העבירות.
החלטה
השופט ציין כי "הנאשמת נהגה בשפלות לב, כלפי הוריה המבוגרים ניצולי שואה, ותוך ניצול ציני ומכוער של מצוקתם והאמון שנתנו בה, הוליכה אותם בכחש, הציגה בפניהם מצגים כוזבים, עשקה אותם, ובזזה את הכספים שחסכו ליום סגריר. זאת, בנוסף למעילתה באמון המוחלט שנתן בה אחיה, שאף שימש, משך שנים רבות, מטה לחמה ומקור פרנסתה, תוך נקיטת פעולות מרמה מתוחכמות להסוואת מעשיה". הודגש כי עובדה זו, בנוסף לסכומים הגבוהים שגנבה הנאשמת, אותם לא השיבה, הוו שיקול משמעותי להחמרה עם הנאשמת.
מנגד, שיקולי הקולא שנזקפו לזכות הנאשמת היו העובדה שלא היה לה עבר פלילי, היא הביעה חרטה ועברה תהליך שיקום, וחלוף הזמן שעבר מעת ביצוע העבירות. לאור האמור, בית המשפט השית על הנאשמת 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר מותנה, פיצוי לאם על סך 60,000 שקלים ופיצוי לאח על סך 40,000 שקלים.
.JPG)
