על פי סעיף 56 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965, אם בן זוג, ילדים או הורים זקוקים למזונות הם יוכלו לקבל זאת מעיזבון המנוח. סעיף 59 לחוק מגדיר מהם הקריטריונים אותם בית המשפט נדרש לקחת בחשבון בעת שהוא קובע את הזכות למזונות וגובהם, לרבות: שווי העיזבון, החלק אותו מבקש המזונות מקבל בירושה מהעיזבון, רמת החיים של המוריש ושל המבקש ערב המוות, רכושו של המבקש מזונות ועוד. בפרשה הנידונה בית המשפט בחן קריטריונים אלו על מנת לקבוע האם התובעת למזונות הייתה זכאית להם.
יש לכם שאלה?
התובעת, אשר לא הייתה אזרחית ישראלית ולא הייתה יהודייה, נישאה למנוח בנישואין אזרחיים ברומניה לאחר מספר חודשים שהכירו. בני הזוג חתמו על הסכם יחסי ממון בפני נוטריון, לפיו, בין היתר, לא יהיה שיתוף בנכסיהם והאישה לא תוכל להתגורר בבית לאחר שלושה חודשים מעת פטירת הבעל. בהליך זה התובעת הגישה תביעה לקבלת כספי מזונות חודשיים מעיזבונו של המנוח. התובעת טענה כי המנוח התכוון לבטל את ההסכם אך לא הספיק לעשות כן, וכי בפועל כל הוצאותיה כוסו על ידי הנתבע וכי הוא אסר עליה על יציאה לעבודה. לטענתה, הוצאותיה החודשיות הוערכו ב-5,000 שקלים, כאשר מכך ניתן היה לנכות 1,530 שקלים אותם קיבלה כרנטה מגרמניה.
מנגד, הנתבעת טענה כי המנוח העסיק את התובעת בתקופה שבה שהתה בישראל שלא כחוק. כאשר התובעת עמדה בסכנת גירוש, המנוח נישא אליה, על מנת שתישאר בארץ, וזאת היות והוא פיתח תלות בראשונה. לפיכך, הנתבעת טענה כי לא היה מדובר ביחסים מתוך אהבה וכי לא היה ברצונו של הנתבע לבטל את הסכם יחסי הממון. לבסוף, נטען כי התובעת שהתה עם המנוח עשרה חודשים בלבד וכי היו לה מקורות הכנסה משלה (דירה ברומניה וכספים משלה).
האם קמה עילת תביעה?
השופט ציין כי לתובעת קמה עילה למזונות לפי סעיף 56 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965. על פי הסדר זה, התנאי המקדים לקבלת מזונות הוא ההזדקקות של המבקשת למזונות. בעניין זה, הנטל הוטל על התובעת להוכיח כי היא לא הייתה יכולה לספק את צרכיה ההכרחיים לבדה. הודגש כי הזדקקות התובעת למזונות הייתה עתידה להיקבע לפי הפרמטרים המפורטים בסעיף 59 בחוק זה ולפי המבחנים אשר נקבעו בפסיקה.
בחינת הפרמטרים לזכאות למזונות
הפרמטר הראשון שנבחן על ידי בית המשפט הוא שווי העיזבון. לפיו, שווי העיזבון מאפשר את גביית המזונות ממנו ואין חשש כי הנתבעת תיאלץ לשאת בנטל מכספה האישי. לפי קריטריון זה התובעת הייתה יכולה לקבל מזונות, עקב כך שהעיזבון כיסה את הסכום הנתבע. אולם, הודגש כי אין בכך כדי לזכות את התובעת במזונות והמשיך בבדיקת הפרמטרים הנוספים.
הפרמטר השני שנבדק היה זכאות התובעת כיורשת של העיזבון. כלומר, הסכום אותו היא הייתה עתידה לקבל כיורשת לעומת זכאותה למזונות. במקרה זה, לא היה ספק כי התובעת לא נמנתה על יורשי העיזבון, שכן אחרת – הדבר היה מכרסם בזכאותה למזונות.
הפרמטר השלישי שבית המשפט בחן היה רמת החיים של המוריש והתובעת ערב המוות, והשינוי שחל בצרכיה של האחרונה עקב מותו של המנוח. בית המשפט לא שוכנע שהתובעת התרגלה לרמת חיים גבוהה במיוחד, אך טענת הנתבעת לפיה עלות החיים ברומניה הייתה נמוכה מבישראל, התקבלה. בית המשפט גם קבע כי מהראיות עלה שהתובעת הייתה יכולה לפרנס את עצמה ואף עשתה זאת בפועל.
הפרמטר הרביעי שנבחן היה רכושה של התובעת. בעניין זה, לתובעת הייתה לפחות דירה אחת ברומניה והיא לא עמדה בנטל הפירוט לגבי הרכוש הנוסף שהיה לה ברומניה.
הפרמטר האחרון שנבחן היה הכנסות התובעת. בעניין זה, צוין ש"התובעת הודתה כי הסכומים המשולמים לה כיום מספיקים למחייתה בישראל", וכי התובעת לא הוכיחה מה היו הסכומים להם היא הייתה זקוקה על פי רמת החיים ברומניה, לשם היה עליה לחזור בהעדר אישור לשהייה בישראל. בנוסף, נקבע שהתובעת לא הוכיחה כי רכושה שלה - דירה, חסכונות ופנסיה, לא הספיקו לה לסיפוק צרכיה בעת שתחיה ברומניה.
בית המשפט - התובעת לא הוכיחה זכאותה למזונות
לאור האמור, בית המשפט קבע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה שהוטל עליה בדבר הזדקקותה למזונות, וכי הראיות הוכיחו כי היו לה מקורות הכנסה לקיומה העצמי. לפיכך, בית המשפט החליט לדחות את התביעה וחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 3,500 שקלים.
