על פי סעיף 42א לפקודת הראיות, פסק דין חלוט בהליך פלילי קביל במשפט אזרחי כראיה לאחריותו האזרחית של המורשע. כלומר, לפי הסעיף ניתן לייבא את ההרשעה בפלילים להליך האזרחי, ועל ידי כך לחסוך בזמן שיפוטי עקב התייתרות הצורך בדיוני ההוכחות. הייבוא מתאפשר היות ובהליך פלילי בית המשפט מרשיע מעבר לספק סביר, לעומת ההליך האזרחי בו נדרש להוכיח את אחריות המזיק במאזן ההסתברויות – מעל 50%. בפרשה הנידונה נשאלה השאלה מהי נפקות מחיקת הרשעת בפלילים על ידי נשיא המדינה – האם ניתן לייבא את ההרשעה שבוטלה גם להליך האזרחי?
יש לכם שאלה?
המערער והמשיב למדו יחדיו בכיתה יג' בבית ספר להנדסאים. לאחר אחד מהשיעורים שלמדו יחדיו, ובעוד שאר הכיתה והמורה נמצאו בכיתה, המערער נגח בפניו של המתלונן וגרם לו לשבר באף ולשבר באחת מן השיניים החותכות. כתוצאה מכך, המתלונן הגיש תביעה אזרחית-נזיקית לבית משפט השלום, וזאת לאחר שהמערער הורשע במעשיו בהליך פלילי מקביל.
החלטת בית משפט קמא
שופט בית משפט קמא עיין ברישומים הרפואיים וקבע כי סכום הפיצוי שיש לשלם למשיב הוא 70,000 שקלים. נקבע כי על בית הספר לשלם 20% מסכום זה. כמו כן, בית משפט קמא חייב את המערער ואת בית הספר בתשלום שכר הטרחה של עורך הדין אשר ייצג את המשיב בהליך. בנוסף, בית המשפט קבע כי על המערער לפצות את בית הספר בגין כל הסכום שבית הספר חויב לשלם למשיב. על הכרעה זו הגיש המערער ערעור בהליך זה.
המערער טען כי נוכח העובדה שהרשעתו בפלילים בגין אירוע זה נמחקה על ידי נשיא המדינה, עקב בקשת חנינה שהוגשה בנושא, בית משפט קמא לא היה יכול להסתמך על ההרשעה בתביעה האזרחית.
ההכרעה
בית המשפט דחה את הערעור כולו. שופטי הערעור ציינו כי "תכלית מרכזית של סעיף 42א' לפקודת הראיות היא חסכון בזמן שיפוטי יקר המושג, בין השאר, ע"י חוסר הצורך בדיון מחודש בהליך אזרחי בנושא שכבר נדון בהליכים פליליים. אם בעל הדין במשפט הפלילי מקבל על עצמו את הנטען כלפיו שם, כפי המקרה בעניינינו, הרי אין כל הצדקה להקדיש זמן נוסף לבירור הנתונים העובדתיים במשפט אזרחי". בעניין זה נקבע שתכלית הסעיף קיימת גם כאשר ההרשעה נמחקה על ידי נשיא המדינה.
בנוסף, בית המשפט קבע שלא היה ספק לגבי חומרתו: "אפילו סבר המערער, כי המשיב נהג כלפיו שלא כיאות, הרי לא היה כל מקום לתגובה הקיצונית והאלימה כלפיו. לא יתכן שכיתת לימוד תהפוך זירה להתנהגות אלימה". לא זו אף זו, בנסיבות העניין, השופטת בערכאה הדיונית אף עשתה חסד עם המערער בקביעת שיעור הפיצוי עליו הורתה, ובכך שנמנעה מקביעת פיצוי עונשי.
.JPG)
