לקופות החולים חלה חובת זהירות כלפי הבאים בשעריהן. במסגרת חובה זו, מצופה מנותני השירותים להיות בקשר עין רציף עם המטופלים, וזאת במיוחד במקרים בהם ישנו אקט חודרני לגוף האדם. בפרשה הנידונה דובר בתובעת אשר התעלפה תוך כדי טיפול להסרת תפרים מגבה, כאשר בעת ההתעלפות האחות המטפלת הייתה בצידו השני של החדר ולא הביטה אל כיוונה.
יש לך שאלות?
פורום תביעות ביטוח
פורום אחוזי נכות
פורום רשלנות רפואית בלידה
פורום אובדן כושר עבודה
התובעת, צעירה בת 25, פנתה בגיל 14, כאשר הייתה בליווי אמה, למרפאתה של הנתבעת 1 בחיפה על מנת לקבל טיפול רפואי. הנתבעת 2 היא האחות אשר טיפלה בתובעת באותה העת. האחות נדרשה להוציא תפרים מגבה של התובעת לאחר שזו עברה ניתוח להסרת נקודות חן קודם לכן. בתחילת הטיפול התובעת התעלפה, נפלה ונחבלה בפניה ממשקוף הדלת שעמדה מולו. יש לציין כי התובעת טענה בכתב התביעה, תוך שאמה צידדה בגרסתה, שבמהלך הטיפול עמדה במרכז החדר.
כתוצאה, נגרם לתובעת חתך עמוק בשפה העליונה וניתק השריר במקום. התובעת הובהלה לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם תפרו את המקום בהרדמה מקומית. הנתבעות טענו כי לא הייתה כל התרשלות בבדיקת התובעת, וכי בפועל לא עמדה – אלא ישבה על מיטת הטיפולים עת שהנתבעת 2 ערכה את הטיפול.
התובעת נבדקה לאחר כשנתיים, ונקבע בחוות דעת מטעמה כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 10%. בחוות דעת נגדית, אותה סיפקו הנתבעות, נקבע כי הנכות היא בשיעור של 5% בלבד.
כיצד הכריע בית המשפט?
ראשית, בית המשפט ניגש לבחון מי מן הצדדים אחראי לנזק שנגרם לתובעת. בעניין זה, בית המשפט ציין כי לנתבעות חלה חובת זהירות כלפי הבאים למרפאתן, כאשר בעניין זה דובר באחריות מוגברת – בין היתר משום שהתובעת הייתה קטינה. בית המשפט ציין כי בשתי הגרסאות כשלים לוגים. כך למשל, לגבי גרסת התובעת כי עמדה בעת שהנתבעת 2 הוציאה מגבה את התפרים, נקבע כי גרסה זו לא אפשרית עקב הפרשי הגובה בין התובעת לבין הנתבעת 2.
בית המשפט קבע כי שולחן הטיפולים אשר אליו פנתה האחות במהלך הטיפול היה רחוק מהמיטה עליה ישבה, לכאורה, התובעת. משכך, הנתבעת 2 הייתה חייבת להפנות את גבה אל התובעת עת שניגשה להביא כלי טיפול אחר. בעניין זה, צוין כי "שולחן טיפולים חייב להיות סמוך למטופל, בכדי שאמנם לא יווצר ניתוק קשר בין המטופל למטפל", ונקבע כי היה עליה להביא המכשיר "תוך כדי שמירה על התובעת. בין בעצמה ובין על ידי בקשה מהאם שתשמור עליה או כל גורם אחר". התנהלות זו, כפי שנקבע, הייתה רשלנית.
בית המשפט ציין כי הצלקות אשר נותרו בשפתה של התובעת הינן גלויות לעין ובולטות. בית המשפט התייחס לעובדה שהתובעת הינה סטודנטית למשפטים וכלכלה, וכי ככל הנראה המשך עיסוק בתחומים אלו יצריך מגע בין אישי, או מפגש תמידי עם אנשים. בעניין זה, צוין כי "לא יהיה זה מופרך לומר, כי מראה פניה של התובעת יהיה בין השיקולים שישקלו גורמים מסוימים כאשר יחליטו אם להעסיקה אם לאו". לכן, נקבע כי קיים הפסד מסוים בכושר השתכרות התובעת במבט צופה פני עתיד.
בית המשפט העדיף את חוות הדעת של מומחה התובעת, לפיה יש לתובעת 10% נכות, וזאת במיוחד לאור ההתרשמות מפניה בעת הדיון. לאור כך, בית המשפט פסק לטובת התובעת 100,000 שקלים, תוך שציין כי נכון בעיניו "לקבוע סכום פיצוי באופן גלובלי, מבלי לפרקו לגורמים השונים ועל סמך האמור לעיל". כמו כן, בית המשפט חייב את הנתבעות בהוצאות התובעת.
.jpg)
