נשים רבות סובלות התעללות פיזית ונפשית מצד בני זוגן, אך נמנעות מלהתלונן כנגד או לעזוב את קן המשפחה. לעיתים, ניתן לשמוע על מקרים בהם כלו כל קיציה של האישה והיא השיבה באלימות נגד בן הזוג, לאחר שהלה תקף אותה. לא אחת, התוצאה במקרים אילו הינה טראגית, כאשר מי מבני הזוג נהרג עקב התוקפנות. דוגמא לגזר דין של אישה שהביאה למותו של בן זוגה לאחר שהלה נהג כלפיה באלימות ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום כתב אישום
פורום מעצר
פורום רישום פלילי
פורום פלילי
במקרה דנן, נגזר דינה של נאשמת שהורשעה בעבירה של גרם מוות. על פי עובדות המקרה, הנאשמת והמנוח היו בני זוג במשך 34 שנים. במהלך חיי הזוגיות, המנוח התעלל בנאשמת, התעללות פיזית ונפשית. חרף התעללות זו, הנאשמת טיפלה במנוח שהיה חולה ונכה. ביום האירוע, המנוח קילל והשפיל את הנאשמת במשך שעות ארוכות. הוא אף הכה אותה וזרק לעברה מעמד לסיגריות, שפגע בה. בתגובה לזריקת המעמד, הנאשמת לקחה אגרטל שניצב בסמוך והטיחה אותו על ראש המנוח. כתוצאה מכך, נגרם מותו של המנוח.
בהכרעת הדין, נקבע שמעשיה של הנאשמת נעשו ללא מחשבה, מתוך הלם על זריקת המעמד, וללא מודעות לאפשרות גרם המוות. לפיכך, הנאשמת זוכתה מעבירת ההריגה. עם זאת, נקבע שהאחרונה גרמה ברשלנותה למות המנוח. שכן, היא הכתה אדם חולה בראשו באמצעות כלי כבד. כל אדם סביר שהיה נמצא במקומה של הנאשמת, היה יכול להיות מודע לאפשרות גרימת המוות ואי מודעותה של האחרונה לא היה בה בכדי לזכותה מעבירת גרם מוות ברשלנות. אי לכך, הנאשמת הורשעה בעבירה זו. לאחר מכן, נשמעו הטיעונים לעונש.
טיעוני הצדדים
המאשימה הדגישה שאמנם היה מדובר במקרה טראגי ומצער, שגרם לנאשמת ובני משפחתה נזק נפשי רב אולם בכך לא היה די על מנת להימנע מענישה. נטען שהנאשמת נטלה את חייו של בעלה, שבטח בה וחי איתה לאורך כל השנים. הנאשמת הייתה מודעת למצבו הרפואי של המנוח וחולשותיו ולמרות זאת חבטה בו והביאה למותו ברשלנותה. אי לכך, המאשימה ביקשה להשית על הנאשמת עונש מאסר בפועל. מנגד, באת כוחה של הנאשמת התנגדה לענישה חמורה זו והדגישה שהאינטרס הציבורי במקרה זה לא חייב הטלת עונש מאסר בפועל ודי היה במאסר על דרך עבודות שירות.
הקושי שבגזירת העונש
בפתח הדיון, השופט הדגיש את הקושי בגזירת עונשם של מי שהורשעו בעבירת ההריגה של בן משפחתם, על רקע התעללות פיזית ונפשית מצד הנפטר. קושי זה היה קיים גם במקרה זה, על אף העובדה שהנאשמת הורשעה בעבירת גרם מוות ברשלנות, שהייתה פחות חמורה. השופט ציין שהנאשמת נתנה את הדין "על שלא פעלה באופן המצופה מאדם מן הישוב, בעוד שעברו עליה שנים נוראיות שהמרחק ביניהן לבין שנות חייו של אדם מהישוב, רחוק מזרח מערב".
על רקע נסיבות אלו, הנאשמת פעלה כפי שפעלה ומעשיה הרשלניים הביאו לקטילת חייו של המנוח ועל כך היה עליה לתת את הדין. בבואו לגזור את העונש, השופט בחן את השיקולים לקולא ולחומרא. מחד גיסא, אומללות הנאשמת; שיתוף הפעולה שלה עם המשטרה; כנותה; סבלה; אישיותה והעובדה ששהתה 10 ימים במעצר עד להכרעת הדין הוו שיקולים לקולא. מאידך גיסא, רשלנותה הגבוהה של הנאשמת הביאה לפגיעה בערך החיים של המנוח והדבר הווה שיקול לחומרא. השופט ציין שאלמלא נסיבות המקרה, גזר הדין היה חמור יותר. בסופו של דבר, השופט החליט להשית על הנאשמת עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, בכפוף לעמדת הממונה על עבודות השירות.
.JPG)
