כאשר בית המשפט משית עונש על נאשם בעבירה מסוימת, עליו להתחשב בשיקולים רבים. יש לקחת בחשבון את מהות העבירה ואופייה, מידת החומרה שבביצועה, רף הענישה המקובל, מסוכנותו של הנאשם, עברו הפלילי במידה שקיים, נסיבותיו האישיות, מצבו הבריאותי והכלכלי ועוד. לרוב, העונש משקף איזון בין מכלול נסיבות אלו. במקרים חריגים, מצבו האישי של הנאשם משמש כשיקול מכריע בעקבותיו נקבע שאין מקום להשתת עונש מאסר בפועל, חרף העבירות שבוצעו על ידו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום פלילי


במקרה דנן, ניתן גזר דין לנאשמת שהורשע בעבירות של גניבה בידי עובד, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת עבדה בין השנים 1992 ל-2004 כמנהלת חשבונות של עמותה בעיר חיפה. במסגרת תפקידה, היא הייתה אחראית על כל הפעילות הכספית של הסניף בחיפה, העברת המחאות לספקים והכנת משכורות. היא הוגדרה כנושאת משרת אמון. במהלך שנת 2004, התגלו אי סדרים ברישומי החשבונות והתברר שהנאשמת מעלה בכספים בסך של יותר מ-1,500,000 ₪. הנאשמת הודתה במעשיה והורשעה בעבירות שיוחסו לה. לאחר מכן, נשמעו הטיעונים לעונש.


שיקולי החומרא והקולא


בפתח הדיון, השופטת ציינה שמעשיה של הנאשמת היו חמורים ומקוממים. שכן, היא מעלה באמון הרב שניתן לה על ידי העמותה בה הועסקה ונטלה לכיסה הפרטי כספים אשר מטרתם הייתה הענקת סיוע לציבור. פעילות זו של הנאשמת נעשתה שלא כדין ובמרמה, לאורך שנים ארוכות ובאמצעות תכנון שיטתי. עוד נטען שהנאשמת לא הביעה חרטה או הסתייגות. השופטת קבעה שכל אלו הצדיקו הטלת עונש מאסר בפועל על הנאשמת למשך תקופה ארוכה. נטען שעונש זה עלה בקנה אחד עם רף הענישה המקובל בעבירות אלו וביטא את הסלידה החברתית ממעשיה של הנאשמת.


מצד שני, לאחר ביצוע העבירות, מצבה הרפואי והנפשי של הנאשמת התדרדר. תשומת לב יתרה הוקדשה לגילויו של גידול סרטני בראשה של הנאשמת בשנת 2005. גידול זה הצריך מספר ניתוחים רפואיים להסרתו, בעקבותיהם נפגעה יכולתה הקוגניטיבית של הנאשמת ומצבה הפיזי והנפשי הורע. האחרונה אף עברה ניסיונות אובדניים לאחר גילוי הפרשה ואובחנה כסובלת מדיכאון. השופטת קבעה שלא היה ניתן להתעלם משיקולים אלו בקביעת העונש.

 

גזר הדין


בסופו של דבר, השופטת קבעה שמצבה הרפואי של הנאשמת מנע הטלת עונש מאסר בפועל. שכן, היה חשש ששהייה מאחורי סורג ובריח יביא להתדרדרות במצבה ובהכרח, לא ישיג את מטרות הענישה, חרף חומרתן של העבירות. עוד נקבע שלא היה ניתן להמיר את עונש המאסר לעבודות שירות שכן האפשרות שהנאשמת תוכל לבצען הייתה קלושה.