עבירת האינוס היא מן החמורות שבספר החוקים, בשל הפגיעה הקשה בגופה ונפשה של הקורבן. אי לכך, העונשים שנגזרים על נאשמים שהורשעו בביצוע עבירת האינוס הם חמורים ולרוב, מדובר במספר שנות מאסר בפועל לצד פיצוי כספי לקורבן. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום עבירות מין
פורום כתב אישום
פורום מעצר
פורום פלילי
במקרה דנן, נגזר דינו של נאשם שהורשע בביצוע עבירת האינוס והדחה בחקירה. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם הוזמן למסיבה בבית חברו, בה נכחה גם המתלוננת. במהלך המסיבה, הנאשם שתה אלכוהול. כאשר המתלוננת פנתה לשוב לביתה, היא גילתה שאיבדה את צרור המפתחות. לפיכך, הנאשם, יחד עם אדם נוסף, סייעו לה להיכנס לביתה דרך החלון ולצורך כך עקרו את הסורגים ממקומם. המתלוננת נכנסה לביתה ומסברה שהנאשם עזב את המקום, שכבה לישון.
זמן קצר לאחר מכן, היא הבחינה בנוכחותו של הנאשם ליד מיטתה. הלה החל להכותה ואמר לה שהוא רוצה לקיים עמה יחסי מין. המתלוננת סירבה והנאשם המשיך לחבוט בה, עד שאיבדה הכרתה. אז, הנאשם הפשיט את בגדיה של המתלוננת, החדיר את איבר מינו לגופה וקיים עמה יחסי מין. בסיום, הוא עזב את המקום ולקח עמו את מכשיר הטלפון של המתלוננת. למחרת, הוא שב לביתה והציע לה סכום כסף בתמורה לכך שלא תגיש תלונה במשטרה. הנאשם הודה במיוחס לו והורשע על סמך הודאתו.
טיעוני הצדדים לעונש
לטענת המאשימה, מעשיו של הנאשם היו חמורים, בפרט לאור החבלות שנגרמו למתלוננת כתוצאה מהאלימות שהופעלה נגדה. נטען שהנאשם נמנע מליטול אחריות על מעשיו ותסקיר שירות המבחן אף הצביע על מסוכנות ברמה גבוהה. על כן, המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר משמועתי, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת.
מנגד, באת כוחו של הנאשם הדגישה שמרשה היה אדם נורמטיבי, ששירת בצבא ובמילואים וביצע בעברו עבירה אחת בלבד, שלא הייתה קשורה לעבירות מין. בנוסף, נטען שהנאשם נטל אחריות על מעשיו בעת שהודה בביצוע העבירות. הודאה זו חסכה את עדותה של המתלוננת בבית המשפט ולכן היה ראוי לזקוף זאת לזכותו של הנאשם. לא זו אף זו, בא הכוח הדגישה ששליחת הנאשם למאסר ממושך הייתה עתידה לפגוע בבתו הפעוטה, שנולדה בתקופת המעצר.
דיון והכרעה
בפתח הדיון, הודגש שמעשיו של הנאשם היו חמורים ועלו לכדי ביצוע מעשה אינוס בנסיבות מחמירות. שכן, הנאשם חבט במתלוננת והרביץ לה עד לאובדן הכרה. לאחר מכן, הוא אנס אותה בכוח ובכך חילל את גופה ורמס את כבודה. כתוצאה ממעשה האונס, המתלוננת הפכה לאישה צעירה חסרת ביטחון, בעלת מחשבות אובדניות ומצוקה נפשית. ניסיונותיו של הנאשם להניא את המתלוננת מפנייה למשטרה רק החמירו את מצבה ואת תחושותיה. יתרה מזאת, השופט פסק שהעובדה שהנאשם לווה את המתלוננת לביתה וניצל זאת על מנת לבצע את זממו הקנתה משנה חומרה למעשיו, והשכרות בה הוא היה נתון אותה עת לא הייתה יכולה להוות צידוק למעשיו.
מצד שני, הנאשם הביע צער וחרטה על הפגיעה במתלוננת, אך לא נטל אחריות למעשיו. בנוסף, השופט קבע שמהתסקיר עלה שהנאשם לא ראה את הבעייתיות שבהתנהגותו. עם זאת, העובדה שהנאשם הודה בביצוע העבירות ובכך פטר את המתלוננת ממתן עדות, נזקפה לזכותו.
בסופו של דבר, לאחר שקילת מכלול הנסיבות, נגזרו על הנאשם 14 שנות מאסר מתוכן 12 בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, על הנאשם הושתו 12 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת ההדחה בחקירה. לבסוף, הלה חויב לשלם למתלוננת פיצוי כספי בסך 50 אלף ₪.
