מקובל לחשוב שתביעות נזיקין מתנהלות בין שני אנשים פרטיים. עם זאת, לא מעט פעמים האזרח נפגע דווקא מפעילות של רשות ממשלתית זו או אחרת ולכן, הוא מגיש נגדה תביעה נזיקית לפיצויים. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום נזיקין
במקרה זה, בית המשפט דן בתביעת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובע בעקבות התרשלות, הפרת חובה חקוקה ויצירת מטרד על ידי הנתבעת. התובע היה בעלים של חנות בירושלים, סמוך ללשכת מנהל האוכלוסין באזור מזרח העיר. לשכה זו התנהלה במקום מאז ראשית שנות השמונים. התובע החל לנהל את החנות בשנת 1983, לאחר מות אביו.
בשלב מסוים, נוצר בלשכה עומס של תושבי מזרח העיר שפנו למקום על מנת לקבל שירותים. לא כל התושבים הורשו להיכנס לבניין וחלקם נאלצו לעמוד מחוצה לו. כתוצאה מכך, נוצר תור ברחוב שלטענת התובע, חסם את הכניסה לחנותו ואת חלון הראווה. בשלב מסוים, לשכת האוכלוסין הקימה ברחוב שני מסלולי ברזל וסככה. התובע טען שגדרות אלו גרמו לחסימה מוחלטת של חנותו וחשיפתה לעוברים מזדמנים נמנעה. שכן, אלו כלל לא היו יכולים לעבור על המדרכה סמוך לחנות, אלא רק על הכביש, הרחק מהמקום.
לטענת התובע, התנהלות לשכת האוכלוסין הביאה לפגיעה בהכנסות החנות, עד שלבסוף הוא נאלץ לסגור את עסקו. מנגד, לשכת האוכלוסין הנתבעת הודתה שנוצר עומס בשעריה. אולם, לשיטתה, העומס החל כבר בשנות התשעים וננקטו פעולות על מנת לטפל בו. לפיכך, הלשכה פעלה כנדרש ולא התרשלה.
עוולת הרשלנות
הנתבעת הודתה בקיומה של חובת זהירות כלפי התובע, מכוח יחסי השכנות בין החנויות. אולם, היא הכחישה שהפרה חובה זו, את הנזק שנגרם לתובע וקיומו של קשר סיבתי בין מעשיה לסגירת חנותו של האחרון.
לאחר שמיעת העדויות השונות וסקירת התנהלות הלשכה לאורך השנים, השופטת קבעה שהנתבעת נקטה באמצעים שונים על מנת לפתור את בעיית התורים שנוצרה במקום. כך למשל הוקמו במקום מעקים לתחימת התורים והמדרכה שמחוץ ללשכה הורחבה. בנוסף, שעות פעילות הלשכה הורחבו ונפתח מוקד שירות טלפוני. אולם, אמצעים אלו לא מנעו את הנזק שנגרם לחנותו של התובע.
השופטת קבעה שהנתבעת הייתה יכולה וצריכה לצפות את הנזק מראש. שכן, האמצעים אותם היא נקטה נועדו להקל על הפונים ולהקטין את התור ותו לא. קרי, באמצעים לא היה בכדי לסייע לתובע ולחנותו, על אף שניתן היה לעשות זאת, לכל הפחות באמצעות הזזת התור. הודגש שהתובע התלונן בפני מנהל הלשכה על התור שהפריע לו, כך שהנתבעת הייתה מודעת למצוקתו. לאור האמור לעיל, נקבע שהנתבעת התרשלה כלפי התובע.
עוולת המטרד
עוולה זו קבועה בסעיף 44 לפקודת הנזיקין ולפיה, מטרד ליחיד הוא כשאדם מנהל עסקיו ומשתמש במקרקעין התפוסים בידו בדרך שיש בה הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אחר. אולם, לא ניתן לתבוע פיצוי בגין מטרד, אלא אם נגרם נזק. במקרה זה, השופטת קבעה שניהול עסקי הנתבעת, שבאו לידי ביטוי בתור בפתח הלשכה, הווה הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין התובע ואף נגרם לו נזק כתוצאה מכך. אי לכך, הרי שהנתבעת ביצעה גם את עוולת המטרד כלפי התובע.
באשר להפרת חובה חקוקה, השופטת קבעה שהתובע הוכיח שהקמת המעקות והסככה נעשו ללא היתר כדין. בסופו של דבר, השופטת פסקה לתובע פיצוי בגין הפסדיו הכספיים שנבעו כתוצאה מפגיעה בעסקיו וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.
