בהסכם השילומים שנחתם בין גרמניה לישראל נקבע שהראשונה תשלם לאזרחי המדינה פיצויים בעקבות הנזק שנגרם להם כתוצאה ממעשי השלטון הגרמני בתקופת השואה. ההסכם מבוסס על החוק הגרמני בו נקבעו שלוש עילות מרכזיות שהוכרו כמעשי נרדפות המקנים זכאות לפיצוי: מעשה אלימות בגוף התובע, הלם נפשי כתוצאה מחשיפה למעשים אלו שנעשו בקרובים ושלילת חירות התובע. בפסק הדין דנא דוגמא לדיון בנושא.
יש לך שאלה?
פורום דרכון גרמני
פורום דרכון פולני
במקרה דנן, הוגשו לבית המשפט עררים בהם הועלתה טענה משותפת בדבר החלת חוק הפיצויים הגרמני על מקרי עוצר של יהודים בבולגריה ורומניה. לפי החוק, כל נרדף שחירותו נשללה ממנו בתקופה שבין ה-30 בינואר 1933 ועד ה-8 במאי 1945, זכאי לפיצוי. זאת רק אם שלילת החירות התאפשרה בעקבות אי הגנה על הנרדף על ידי מדינת הרייך הגרמני והסרת אזרחותו, או שהמדינה צוותה לאכוף את שלילת החירות מכל סיבה שהיא. שלילת החירות כוללת מעצר צבאי או משטרתי; כליאה במחנות ריכוז; גטו; מאסר; ריתוק לפני משפט וחיים הדומים למעצר.
העותרים טענו שהעוצר שהוטל על יהודים ברומניה ובבולגריה בתקופה הקבועה בחוק הגביל את חופש התנועה שלהם ועלה לכדי שלילת חירות. יש לציין שעד למועד הדיון דנן, עוצר לא הוכח כשלילת חירות. אולם, לטענת העותרים, לנוכח ההגבלה הקשה על חופש התנועה, חיי היהודים במדינות אלו היו בתנאים הדומים למעצר ולכן חוק הפיצויים הגרמני חל.
עוצר - חיים בתנאים הדומים למעצר
בתחילת הדיון, השופטים סקרו בהרחבה את חוק הפיצויים הגרמני ואת עילות התביעה שנקבעו בו כמקנות זכאות לפיצויים. לאחר מכן, נסקרה מגמת הפסיקה בשנים האחרונות ביחס לחוק לפיה, בתי המשפט הרחיבו את העילות המקנות זכאות לפיצויים, במטרה להחילן על ניצולי שואה רבים. הרחבה זו עלתה בקנה אחד עם תכלית החוק.
לגופו של עניין, נקבע שהעוצר שהוחל על היהודים בבולגריה וברומניה בתקופת השואה לא הותיר להם יכולת בחירה רחבה והביא להגבלה ניכרת בתנועתם. הגבלה זו הושתה לאורך זמן רב וכתוצאה מכך, הפכה לשלילה מהותית של חירות היהודים במקום. עוד הודגש שתנאי המחיה של היהודים במקום היו קשים ביותר וכללו מגבלות בתחומים רבים.
כל אחת מהגבלות אלו וצירופן יחדיו פגעו בכבוד האדם היהודי והפכו את חייהם ל"חיים בתנאים הדומים למעצר". על כן, השופטים פסקו שהעוצר במדינות אלו בתקופת הרייך הגרמני עלה לכדי שלילת חירות שהקנתה זכאות לפיצויים. עם זאת, השופטים הדגישו שהיה מדובר בהחלטה כללית, ללא בחינה פרטנית אלו מבין העררים דינו להתקבל. על כן, הם קבעו מועדים לבחינה מעין זו.
.png)
