במהלך שנת 2006, בית משפט השלום הרשיע את נעמי בלומנטל בשוחד בחירות, שיבוש מהלכי משפט והדחת עדים. זאת בעקבות העובדה שהיא מימנה מכיסה את לינתם של 12 חברי ליכוד במלון באחת מערי הארץ, טרם ההצבעה לבחירות הפנימיות במפלגה, במטרה לגרום לבחירתה. לאחר הרשעתה, היא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. להלן פרטי הערעור.
יש לך שאלה?
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום פלילי
במקרה זה, הוגש לבית המשפט המחוזי ערעור על הכרעת הדין בעניינה של נעמי בלומנטל ועל העונש שנגזר עליה. על פי עובדות המקרה, בלומנטל הורשעה בעבירות של מתן שוחד בחירות, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. בגזר הדין, היא נידונה ל-18 חודשי מאסר, מתוכם 8 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. בנוסף, היא חויבה לשלם קנס בסך 75,000 ₪.
זמן מה לאחר שמיעת הערעור, המערערת הודיעה שהיא חוזרת בה מהערעור על הכרעת הדין. כלומר, בית המשפט המחוזי נדרש לדון בערעור על גזר הדין ולא מעבר. אולם, הדיון נסב גם על הכרעת הדין. זאת מאחר והדיון בערעורה של בלומנטל אוחד עם דיון בערעור של חבר מרכז הליכוד שפעל לצד הראשונה, והורשע גם הוא בעבירות שפורטו לעיל. יש לציין שחבר הליכוד לא ערער על העונש שהוטל עליו בגין הרשעתו – 12 חודשי מאסר, מתוכם 3 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, ותשלום קנס בסך 5,000 ₪.
הערעור אודות הכרעת הדין
ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות המהימנות והממצאים העובדתיים של הערכאה הדיוניות, אשר שמעה וראתה את העדים עצמם. כלומר, התרשמה מהם ישירות. התערבות מעין זו נעשית רק במקרים חריגים בהם הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת. בהכרעת הדין, בית משפט קמא אימץ את עדותו של נהגה האישי של המערערת וקבע שגרסתו הייתה נכונה ואמיתית. לעומת זאת, המערערים הותירו על בית המשפט רושם בלתי מהימן וגרסאותיהם היו מתחמקות וכבושות.
בהתבסס על נקודות מוצא אלו, הרכב השופטים פסק שלא התקיימו עילות להתערבות בקביעות בית משפט קמא. שכן, כאמור, ערכאה זו ביססה קביעותיה על עדים מהימנים, נימקה מסקנותיה, התייחסה לכל ראיה ולכל טענה וניתחה אותן לעומק. על כן, נקבע שהגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי בית משפט שלום הייתה ראויה וסבירה ולא הצדיקה התערבות מצד ערכאת הערעור. לפיכך, הערעור על הכרעת הדין נדחה. יש לציין שבאשר לחבר הליכוד, ערעורו התקבל באופן חלקי עת הוחלט לזכותו מעבירה של הדחה בחקירה.
הערעור על העונש
בגזר הדין, בית משפט קמא קבע שחרף חומרת העבירות אותן המערערת ביצעה, לא היה מקום למצות עמה את הדין ולהפוך אותה לנושאת "דגל הלחימה" בשחיתות בבחירות. זאת לאור עברה הנקי, אופייה הטוב ונכונותה לסייע לזולת. כלומר, לאור שיקולי הקולא שנזקפו לזכות המערערת. אולם, לטענת האחרונה, בית משפט קמא שגה והעונש שהוטל עליה היה חמור ביחס לנסיבותיה האישיות.
הרכב השופטים פסק שהחומרה הרבה בהצטברות מעשיה של המערערת לא הצדיקה התערבות בעונש שנגזר עליה. שכן, המערערת ניצלה מעמדה וכוחה בעת ביצוע העבירות, פעלה לשיבוש החקירה שהתנהלה נגדה ואף הכחישה לאורך כל הדרך את המיוחס לה, תוך העלאת גרסת שקר והכפשת יתר המעורבים. נפסק שהצטברות נסיבות אלו, לא אפשרו הקלה בעונש ועל כן, לא הייתה הצדקה להתערב בגזר הדין כפי שניתן על ידי בית משפט קמא. לאור האמור לעיל, הערעור על עונשה של בלומנטל נדחה.
