הרשעה בעבירות שעניינן קבלת שוחד

בעניין: מדינת ישראל
ע"י פמ"ד באמצעות עו"ד שיפר המאשימה
נ ג ד

נתנאל
ע"י עוה"ד תמיר יחיא הנאשם

גזר דין

כללי
1. הנאשם הורשע, בתום שמיעת ראיות, בעבירות שעניינן קבלת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין תשל"ז 1977, אשר בוצעו ב – 6 הזדמנויות שונות, במהלך השנים 1997- 1998, במסגרת תפקידו, כפקיד גבייה, בשלוחת אגף מיסוי המקרקעין בעיר אשקלון.
2. העובדות, האירועים והמסגרת הנורמטיבית פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ואין לחזור עליהם, אלא בקצרה. להלן תמצית הדברים;
במסגרת תפקידו, באגף מיסוי המקרקעין באשקלון, המליץ הנאשם בפני נישומים אשר פנו אליו, לפנות לאריה פולסקי, ידידו וחברו מזה שנים (להלן:"פולסקי"), אשר שימש כיועץ מס, כדי להסתייע בשרותיו, לצורך פתרון בעיותיהם, ביחס לחיובים בהם חוייבו, בעיקר מס רכישה ומס שבח. בתמורה להפנייתם, העביר פולסקי לנאשם חלק מהשכר שגבה מהנישומים.


3. חלק מהנישומים זכו לבסוף לביטול קנסות או ריביות בהם חויבו, בין באמצעות הנאשם ובין באמצעות הגובה הראשי במחלקת הגבייה. חלקם אף זכו לפריסת תשלומים. הפעולות שהנאשם ביצע ביחס לנישומים אלו נמצאו בגדר סמכויותיו והוא היה רשאי לבצען ללא התערבות הממונים עליו.
4. הנאשם זוכה, מחמת הספק, מהעבירות שעניינן שוחד וסחיטה באיומים, שלא באמצעות פולסקי, נשוא האישום הראשון וכן, זוכה מחמת הספק מעבירות השוחד, נשוא האישומים 3 ו – 8, בהעדר ראיות לביסוסן.
5. הנאשם קיבל שוחד בסך כולל של 21,550 ₪.
נקבע בהכרעת הדין, כי הנאשם נקט שיטה אחידה כלפי נישומיו, אותם הפנה לפולסקי:
"הנאשם יצר כלפיהם מצג לפיו נבצר הימנו מלסייע להם וכמחווה של רצון טוב, הוא הפנה אותם לפולסקי, אגב שהמליץ עליו בחום והטעים את כישוריו המיוחדים. כלפי חלק מהנישומים, אשר היו מיוצגים על ידי עורכי דין, נהג הנאשם במשנה זהירות, כאשר לא שלל בפניהם את האפשרות להיוועץ עם באי כוחם, הגם שנתן להם להבין, כי ההיוועצות עם פולסקי תהא זולה ויעילה יותר" [עמ' 263 להכרעת הדין].
עוד נקבע בהכרעת הדין, כי הנאשם ניצל את חולשותיהם של נישומיו, אשר מרביתם היו אנשים קשיי יום, נכים וחסרי כל:
"ניכר על הנאשם כי כלכל את מעשיו בתחכום, נהג בנישומיו בתחבולה, משהפנה אותם לפולסקי. מדובר בנישומים קשיי יום, אשר גורלם לא שפר עליהם והם שוועו לעזרה ולסיוע כדי להשתחרר מעולו של החוב שרבץ על נכסיהם. הנישומים בטחו בנאשם, נתנו בו אמון ופעלו לפי מוצא פיו. הנאשם ניצל את האמון שנתנו בו ובתפקידו, למען בצע כסף" [עמ' 264 להכרעת הדין]


הנאשם הציג עצמו במהלך הדיונים, כאדם בעל ערכים. בהכרעת הדין נקבע לעניין זה:
"הנאשם הציג עצמו כאדם מן היישוב, הגון, ישר, אשר תרם רבות למדינה. בפועל הוא התגלה כאדם אשר מעל באמון הציבור, לרבות האמון שמעבידיו נתנו בו ובחר לילך בדרך מושחתת, בגדרה ביקש לצבור כספים בדרך קלה." [עמ' 260 להכרעת הדין].
6. כנגד פולסקי הוגש כתב אישום בבית משפט שלום בבאר שבע, בגין עבירות שעניינן מתן שוחד לנאשם. פולסקי הודה בעבירות אלו, הורשע ונדון ל – 5 חודשי מאסר בפועל. (בבית משפט שלום, הוא נדון ל – 6 חודשי מאסר בעבודות שרות – במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים - אולם משהתחוור כי בשל נכותו, לא נמצאה עבורו עבודה, הוא נדון ל – 6 חודשי מאסר בפועל, אשר במסגרת ערעור הופחתו ל – 5 חודשים).
על הנאשם
7. הנאשם, בן 54. הינו אב לשלושה ילדים. סמוך למועד סיום המשפט, הוא התגרש מאשתו. עם פתיחת החקירה נגדו, בשנת 1999 הנאשם הושעה מתפקידו ועד עצם היום הינו מושעה, מזה כ - 9 שנים.
8. הנאשם נעדר הרשעות קודמות (למעט עבירה לפי חוק תכנון ובנייה). לאורך השנים, הוא קיים אורח חיים נורמטיבי, ולדבריו חינך את ילדיו לאהבת המולדת, הוא עצמו התנדב למשטרת ישראל ותרם רבות לקהילה, כך לשיטתו.
9. את עבודתו במחלקת גביה החל בשנת 1992. קודם לכן, הוא ניהל, ביחד עם שותף, מועדון להדרכת קרטה. בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעו הוא ושותפו, המועדון נסגר והנאשם נקלע למצוקה כלכלית, בעטיה, הוא הוכרז כפושט רגל, עד אשר קיבל הפטר, לאחר שפרע חלק מחובו.

10. ממועד חשיפת הפרשיה, נשוא כתב האישום, חייו של הנאשם עלו על שרטון. כאמור, הוא הושעה מעבודתו, התגרש מאשתו ועתה הוא מתגורר, בדירה שכורה אשר גודלה פחות מ- 30 מ"ר. לדבריו, סיכוייו להשתקם קלושים לנוכח גילו המתקדם, העדר הכשרה מקצועית ונסיבותיו האישיות, כפי שתוארו.
11. במסגרת הראיות לעונש, העידו שניים מבניו של הנאשם, אשר העלו על נס את החינוך שאביהם העניק להם – חינוך לערכי כבוד, הגנה על המולדת ואהבת הארץ. הם הטעימו כי בהשפעתו, הם בחרו לשרת ביחידות קרביות.
בניו של הנאשם תיארו את הפגיעה הקשה שספג אביהם, עם היפתח החקירה נגדו, אשר הלכה והעמיקה ככל שהזמן חלף, עד למועד הרשעתו בדין, למורת רוחו.
12. מתסקיר שרות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם עולה, כי הנאשם אינו נוטל אחריות בגין המעשים בהם הורשע ומשליך את האחריות לפתחו של פולסקי. בנסיבות אלו, שרות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית.
טיעוני הצדדים
טיעוני המאשימה
13. ב"כ המאשימה טען, כי ריבוין של העבירות בהן הורשע הנאשם - 6 עבירות שעניינן קבלת שוחד, לרבות העובדה שהעבירות בוצעו לאורך תקופה, במועדים שונים וכלפי נישומים שונים - מלמדת על הנאשם כי הפך ל - "מסחטת שוחד משומנת".
במעשיו, לימד הנאשם על עצמו, כי מעל באמונם של הנישומים, הפך את השחיתות ללחם חוקו, אגב פגיעה עמוקה בציבור. ב"כ המאשימה הטעים את התחכום והמניפולטיביות שאפיינו את מעשי הנאשם, אשר השתמש בפולסקי ככלי להעברת כספי הנישומים לידיו, מבלי שאלו היו מודעים לכך שבתשלומיהם לפולסקי, הם שיחדו למעשה את הנאשם.
14. ב"כ המאשימה טען, כי אין ללמוד גזירה שווה מהעונש שהושת על פולסקי שכן, מדעיקרא, העונש הקבוע בחוק, בגין העבירה שעניינה קבלת שוחד, כפול מהעונש שנקבע למבצע העבירה שעניינה מתן השוחד ובנוסף, בית המשפט הקל בעונשו של פולסקי בשל מצבו הרפואי הרעוע ונסיבותיו האישיות הקשות.
15. ב"כ המאשימה טען, כי אין לייחס משקל לזמן הרב שחלף, ממועד פתיחת משפטו של הנאשם ועד לסיומו, שכן, הדיונים נדחו פעמים רבות, בין היתר, לבקשת סנגורו של הנאשם, ללמדך, כי לא אצה לנאשם הדרך והוא לא חפץ בסיומו המהיר של ההליך.
16. התובע עתר להשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת, קנס משמעותי, שלא ייפול מהסך של 100,000 ₪ ומאסר מותנה.
טיעוני ההגנה
17. הסנגור עתר להתחשב בסבלו הרב של הנאשם, אשר המתין לאורך תקופה בת 5 שנים, אשר במהלכה התנהלה נגדו החקירה, עד אשר הועמד לדין. הסנגור הטעים, כי העבירות מהן זוכה הנאשם, הן החמורות מבין העבירות שיוחסו לו – שכן מדובר, בין היתר, בעבירה שעניינה סחיטה באיומים.
18. הסנגור ביקש לאבחן את מקרהו של הנאשם, מעבירת השוחד ה"קלאסית" כך לדבריו, שכן, בענייננו הנישומים לא ידעו ובוודאי שלא סברו, כי הם מעורבים בעבירה שעניינה מתן שוחד וממילא לא נגרם נזק לתדמיתה של הרשות השלטונית. יתירה מזו, הנאשם לא חרג מסמכותו, אגב השרות שהעניק לנישומים ופעל במסגרת תפקידו. זאת ועוד, אין מדובר בהתעשרות של הנאשם, לנוכח הסכום הכולל בו הורשע, בגין קבלת שוחד בסך של כ-21,000 ₪.
19. בהתייחסו לסוגיית הקנס, הסנגור הטעים את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, היותו גרוש וחסר כל. יש להניח, לדבריו, כי אף ההכנסה המצומצמת שהועמדה לרשותו בהיותו מושעה, תיפסק עם הרשעתו ועל כן, הנאשם עלול להיוותר ללא זכויות פנסיה, ללא פרנסה ובחוסר כל.
20. הסנגור עתר להתחשב בתרומתו של הנאשם לקהילה ולחברה וכן, בחינוך הטוב שהעניק לילדיו.
21. בהתחשב בכלל הנסיבות שפורטו, הסנגור עתר להסתפק במאסר מותנה ולהימנע מהטלת קנס כספי.
דיון
על שיקולי הענישה
22. עבירת השוחד מבוצעת, דרך כלל, על ידי נושאי תפקידים ציבוריים, אשר להם הוענקו הסמכות והכוח לנהל את ענייני הציבור. מבצעיה, דרך כלל, הינם אנשים נורמטיביים אשר זכו להערכה והכרה בקרב הציבור, אותו שרתו נאמנה, כך לכאורה.
23. פקידי צבור המועלים באמונו של הציבור – אחד דינם, להיות מאחורי סורג ובריח, שכן במעשיהם, הם מפקירים את מקבלי השרות, הרוחשים להם אמון.
השופט מ. חשין (כתוארו אז) הגדיר את עבירת השוחד כעבירה :
"המרקיבה את שורשי השלטון ומביאה מינהל עד סף התהום. אין צורך בדמיון מפליג כדי להבין ולידע להיכן היה המינהל מתדרדר לו נהגו אחרים כמנהג המערער.המערער שהיה אמור להיות סמל לשמירת הסדר והחוק, הפך למסכל הסדר והחוק, ובמעשיו פגע באמון הציבור ובשלטון והוציא שם רע למשרתי הציבור הנאמנים." [ע"פ 6033/03 בראון נ' מדינת ישראל].




24. מדיניות הענישה בעבירות השוחד, הינה מדיניות מחמירה, המחייבת, כאמור, הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל. ראה דברי כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז), השופט אלון:
"מתן שוחד הוא עבירה חמורה מאוד, שיש בה משום השחתת המידות. העובר עבירה זו הריהו חוטא ומחטיא אחרים, ואחרים אלה המה משרתי הציבור. העונש הראוי וההולם על עבירה זו הוא מאסר בפועל, פרט למקרים נדירים ונסיבות מיוחדות שיש בהם כדי להצדיק חריגה מכלל זה..." [ע"פ 4416/90 מיכאל זינו נ' מדינת ישראל,תקדין עליון 90(4) 315].
ראה גם ע"פ 341/73 מ"י נ' ויטה:
"על פי מדיניותו של בית משפט זה משכבר הימים העונש ההולם עברייני שוחד הוא מאסר בפועל, כעונש מרתיע. שכן הסכנה לדמותו של השירות הציבורי ולאפיה של החברה בישראל היא כה גדולה עד שאין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי מי שעולה על דרך השוחד - אם כנותן - אם כלוקח, או כמבקש ואם כמתווך." [פד"י כז(2) 610, 613]
ומן הכלל אל הפרט – מעשיו של הנאשם אינם בבחינת מעידה חד פעמית, שכן, הם נמשכו לאורך חודשים רבים וכנגד נישומים שונים.
בעבירות השוחד בכלל ובעבירות מהסוג הנדון בפרט, נסיבותיהם האישיות של נאשמים נסוגות מפני האינטרס הציבורי, המחייב ענישה מרתיעה, אשר יהא בה משום מסר הרתעתי לעובדי ציבור ולציבור בכללו.
ועוד על חשיבותה של הענישה המרתיעה בעבירות שוחד:
"אם לא נעמוד על הפעלה יעילה של איסורי המשפט הפלילי בעניין כה חיוני למשטר החברתי נביא רעה חולה גדולה על הציבור. לא בכדי התריעו הוגי דעות, מנביאי ישראל ועד לימינו, על השוחד כרעה חולה מאין כמוה. [ע"פ 427/72 פ"ד כ"ז (2) 487 בעמ' 497]
מאידך, אין להתעלם מעברו הנורמטיבי של הנאשם, נסיבותיו האישיות ותרומתו לחברה. בוודאי שנסיבות אלו יישקלו ויובאו בחשבון במידת העונש.
על חלוף הזמן ועינויי הדין
25. הסנגור עתר להתחשב בחלוף הזמן הרב, ממועד ביצוע העבירות ועד למועד הגשת כתב האישום. לטענתו, הראיות נגד הנאשם נאספו כבר בחודש מאי 1999, בעקבות חקירתו של פולסקי וחרף זאת, הנאשם נעצר כשנתיים לאחר מכן, בחודש דצמבר 2000 וכתב האישום נגדו הוגש בשנת 2003(!) ומאז ועד היום הוא מושעה מעבודתו.
הסנגור ביקש לזקוף את חלוף הזמן הרב לזכות הנאשם, אשר סבל מעינוי דין, לאורך תקופה ארוכה ובלתי סבירה.
אכן, נקבע לא אחת, כי עינוי דין וחלוף זמן רב, מאז ביצוע העבירה משמשים שיקול מה להקלה בעונש אולם, אין בהם כדי להצדיק הימנעות מהטלת מאסר בפועל:
"וגם כאשר נותנים אנו משקל לנימוק זה אין בידנו לקבל משאלתו של בא כוח המשיב לפטור אותו בלי לגזור עליו מאסר לריצוי בפועל... זה מכבר כלל נקוט הוא: 'שלוקחי שוחד מתוך עובדי המדינה אחת דינם למאסר: אין בית המשפט מגיב על מעשי שחיתות מקרב עובדי הציבור אלא בעונש שיש בו משום קלון והוקעה – ומה שהעובד מכובד יותר ואחראי יותר, צריך ענשו להיות חמור יותר'" [ע"פ] 341/85 מ"י נ. ציון ג'יספאן וכן מתוך ע"פ 647/75 פד"י ל' (3) 276]

יוער, כי ההליך המשפטי התמשך, תחילה, בשל הקושי לאתר את פולסקי, לאחר מכן, נוצר קושי לזמנו לעדות, לרבות הוצאת צווי הבאה רבים נגדו וכן קמו קשיים בזימונם של עדים נוספים. בנוסף, הדיון נדחה לתקופה ממושכת (לאחר הרשעת הנאשם) בשל יציאתו לחו"ל.


על גובה הקנס
26. הסנגור טען, כי גובה הקנס בעבירות שוחד נגזר מהיקפה של טובת ההנאה שהופקה מהעבירה שבוצעה. דא עקא, לנוכח ריבוין של העבירות, המבוצעות על ידי נושאי תפקידים ציבוריים, ראוי להשיב את אמונו של הציבור במערכת השלטונית, באמצעות השתת עונשים כספיים כבדים.
עקרון אחידות הענישה
27. עקרון אחידות הענישה, המחייב שלא ייווצרו פערים בלתי מדתיים בענישה בין נאשמים, השותפים לדבר עבירה - אינו חל בעניינו. אין דין נותן השוחד שקול למקבלו. לא בכדי, המחוקק העמיד את העונש המרבי למקבל השוחד על 7 שנים ולנותן השוחד – מחציתו.
בענייננו, אף נסיבותיהם האישיות, של הנאשם מחד ושל פולסקי מאידך – שונות הן.
פולסקי סובל מנכות קשה וממחלות רבות. חייו קשים ומרים. לאחרונה הוא התאלמן ודבריו, הוא הגיע לחרפת רעב. על רקע נסיבות אלו, בית המשפט השלום הקל בדינו בדרך מפליגה.
לא כן הוא באשר לנאשם, אשר גם בימים קשים של מצוקה כלכלית, הוא לא ידע מחסור של ממש. הוא ואשתו עבדו ופרנסו את משפחתם. לא זו אף זו, הנאשם החזיק בתפקיד ציבורי ומעל באמונם של אזרחים, אשר פנו אליו כדי שסייע בידם ויקל בקנסות והריביות שהושתו עליהם. על כן, אין לגזור גזירה שווה מעונשו של פולסקי לעונש הראוי להשית על הנאשם וממילא, עונשו יהא חמור במידה ניכרת מהעונש שהושת על פולסקי.
ודוק; גבי דידו של הנאשם, אלמלא הזמן הרב שחלף – היה מקום להחמיר עמו פי כמה במידת העונש. יחד עם זאת, אין להתעלם מחלוף הזמן, אשר ראוי שייזקף לזכותו.
סיכום
בהתחשב בחומרת מעשיו של הנאשם, ריבויים ותדירותם מחד וכן בהתחשב בנסיבותיו האישיות, לרבות חלוף הזמן מאידך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו.
ב. 12 חודשי מאסר על תנאי משך 3 שנים מיום שחרורו והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע.
ג. קנס בסך 50,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו.

ניתן היום 20 מאי 2008 (ט"ו באייר תשס"ח) במעמד הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.

________________
ורדה מרוז, שופטת