דחיית הסדר טיעון לאדם שהורשע בהצתת דירת אימו

בעניין: מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ענתבי המאשימה
נ ג ד
שלמה
ע"י ב"כ עו"ד מאור הנאשם

גזר דין
החלטה

פרטי האישום
1. הנאשם הורשע על סמך הודאתו בביצוע העבירה המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, עבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) לכתב האישום כאשר לפי המפורט בכתב האישום ביום 24.2.08 בשעה 09.00 או בסמוך לכך שילח הנאשם אש במזיד בדירת המגורים של אמו עמה הוא מתגורר ברח' האירוס 4 בתל אביב, על ידי הצתת דירת המגורים בשלושה מוקדים שונים, האחד בחדר השינה, השני בסלון והשלישי במטבח כאשר בעקבות הצתת דירת המגורים פונתה אמו של הנאשם מהבנין לקבלת טיפול רפואי בבית חולים כשהיא סובלת מחרדה, בעוד ששכנה המתגוררת בבנין נפגעה כתוצאה משאיפת עשן וחרדה. לדירה נגרם נזק רב.

פרטי הסדר הטיעון
2. הצדדים ניהלו משא ומתן שבסופו הוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן שיש בו תיקון לא משמעותי בפרק העובדות, אין בו כל תיקון בפרק הוראות החיקוק, אך הוא כלל בחובו המלצה משותפת של הצדדים לעתור לעונש מוסכם של 15 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי.

בטיעונה לעונש של ב"כ המאשימה, פירטה היא את השיקולים שעמדו בפני המאשימה שעה שהגיעה להסדר המוצע, העדר עבר פלילי רלוונטי של הנאשם (לנאשם הרשעה אחת מתקופת שירותו הצבאי, שאינה רלוונטית לאישום), הודאתו של הנאשם במיוחס לו, חסכון זמן שיפוטי יקר ומצבו הכלכלי הקשה של הנאשם כמו העובדה שהוא הצית את הדירה בה הוא מתגורר באופן אישי.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה שלמול שיקולים אלה נבחנו על ידי המאשימה גם התוצאות הקשות של מעשה ההצתה בפועל, הסיכון שיצר מעשה ההצתה לפגיעה חמורה יותר ברכוש ואף בנפש, העובדה ששתי נשים כולל אמו של הנאשם נפגעו, אם מחרדה, מהצתת דירה בלב העיר תל אביב בשלושה מוקדים שונים בשעה שהיו אנשים בבנין.
ב"כ המאשימה הפנתה לדברי בית המשפט העליון בעבירות דומות, שם נאמר - אתה יכול לדעת איך מתחילים את ההצתה אך לעולם אינך יכול לדעת איך זו תסתיים.
עו"ד ענתבי הגישה לבית המשפט תמונות המשקפות את מידת הנזק שנגרם לדירת המגורים המשותפת לנאשם ולאמו וכן הפנתה לעובדה שלא עמד כל מניע מאחורי מעשה הנאשם.

במענה לשאלת בית המשפט, השיבה עו"ד ענתבי שהנאשם נשלח לקבלת חוו"ד פסיכיאטרית על ידי בית המשפט, בשלב הדיון בבקשת המעצר, אך נמצא שהוא כשיר לעמוד לדין ולשאת בעונש – ועל כן סברה המאשימה ועודנה סבורה שהעונש המומלץ מאזן כדבעי בין האינטרסים הנוגדים במקרה זה.

3. גם ב"כ הנאשם, עו"ד מאור, ביקש לשכנע את בית המשפט בסבירותו של הסדר הטיעון תוך הדגשת העובדה שמעשה הנאשם הוא תולדה של מצוקה עקב איבוד מקום עבודה, מצוקה שהתעצמה עקב אירועים משפחתיים ואישיים נוספים שגרמו לו להכנס למצב דכאוני, אך הסניגור לא פירט מעבר לכך.
הסניגור ביקש להדגיש את העובדה שלכאורה אין כל הגיון וטעם במעשה הנאשם, אך גם הוא התקשה למצוא הסבר למעשים אלה, טען שהנאשם בחר את העיתוי שבו איש לא היה בדירה מלבדו, הוסיף וטען שמדובר בדירה בקומה הרביעית שהיא הקומה העליונה, ודירה פינתית.
עו"ד מאור טען שמדובר בעצם במעין זעקת עזרה מצד הנאשם, שבעקבותיה אכן התגייסה המשפחה המורחבת של הנאשם, חיבקה אותו והתגייסה לעזרתו גם בשלב הנוכחי וגם לאחר סיום ריצוי עונשו, סיוע שיבוא לידי ביטוי בשילובו בעסק משפחתי.
הסניגור הפנה את בית המשפט להעדר עבר פלילי של הנאשם, הדגיש את העובדה שמדובר בנאשם נעדר דפוסי התנהגות עברייניים, נאשם שעם סיוע משפחתי, ואולי גם סיוע מקצועי, יוכל לשקם את חייו.

במענה לשאלת בית המשפט האם הנאשם קיבל בעבר טיפול נפשי מכל סוג, השיב אחיו של הנאשם שלמעט מספר שיחות מצומצם עם פסיכולוג, מעולם לא הופנה הנאשם לטיפול נפשי.
הנאשם ביקש לא להוסיף דברים על דברי הסניגור, אך אחיו ביקש לשאת דברים בזכותו של הנאשם, שעבר תקופה קשה מאד, הדגיש את העובדה שהמשפחה המורחבת התגייסה לסייע לנאשם ותעשה כל שבידה על מנת שמעשים כאלה לא ישנו על ידו.

4. בבואי לשקול אם לאמץ את הסדר הטיעון אותו הציעו הצדדים לבית המשפט, אינני יכול להשתחרר מהתחושה שהמאשימה לא בחנה ולא שקלה את אחד השיקולים החשובים אם לא המרכזי, מבין השיקולים שעמדו בפניה בשעה שהגיעה להסדר הטיעון תוך איזון בין הנסיבות המקלות למחמירות.
הכוונה לאותו שיקול של הרקע למעשה הנאשם.

מדובר לכאורה בנאשם נורמטיבי, בן כ-40, שמתגורר בדירת אמו, לחובתו הרשעה אחת קודמת בעת שירותו הצבאי, שאינה מלמדת דבר לגבי אורח חיים עברייני ואינה רלוונטית לעבירה הנוכחית, שביצע מעשה חמור של הצתת דירת המגורים השייכת לאמו עמה הוא מתגורר, בשלושה מוקדים שונים.

הצתת הדירה באופן שכזה מעלה סימני שאלה רבים לגבי הרקע שהביא את הנאשם לבצע מעשה כה בלתי צפוי שניתן אף להגדירו כמעשה הזוי.
מדוע שאדם נורמטיבי בן כ-40 יבחר להצית את דירת המגורים השייכת לאמו עמה הוא מתגורר, בשלושה מוקדים שונים בדירה, בחדר השינה, בסלון ובמטבח, תוך גרימת נזק כבד לדירה, אלא אם מעשה זה בוצע על ידו משום שסבל מבעיה נפשית כזו או אחרת שפרטיה לא פורטו בפני בית המשפט.
רק משביקשתי לברר, הן עם התביעה והן עם ההגנה, את סוגיית מצבו הנפשי של הנאשם, הובא לידיעתי שהנאשם נבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי וזה מצא אותו כשיר לעמוד לדין, וההגנה השיבה לשאלת בית המשפט שבעבר הנאשם פנה לפסיכולוג אך מעבר למספר שיחות בודדות, לא קיבל כל טיפול תרופתי או אחר.

5. לגבי הכללים המנחים את בית המשפט בבואו לשקול אם הסדר טיעון שהוצע על ידי הצדדים חורג מגישת האיזון אם לאו, נקבע על ידי בית המשפט העליון בע"פ 1958/98 (בענין פלוני):
"הכל מסכימים כי האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את בתי- המשפט לעודד קיומם של הסדרי טיעון. קיום הסדרי טיעון מאפשר פרישה רחבה יותר של אכיפת החוק ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. הסדר טיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ועל פי שיקולים ראויים, מקצר את עינוי הדין של הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים לכתב אישום נגדם. ההסדר מסייע לרשויות האכיפה בהעמדת עבריינים נוספים לדין, ומבטיח ענישה שאינה מרוחקת בזמן ממועד ביצוע העבירה..."

גם על פי פסק הדין המנחה הזה, בית המשפט אינו משתחרר מחובתו לשקול בכובד ראש את הסדר הטיעון המוצג בפניו, לרבות שקילת סבירותו של ההסדר ביחס לענישה עליה הוסכם, סבירות שמשליכה על נוסחת האיזון:
"השיטה האדוורסרית כשלעצמה אכן מטילה על התביעה אחריות לייצוג האינטרס הציבורי, ועל הסניגוריה מוטל ייצוג הנאשם וזכויותיו, אולם בית המשפט אינו פטור מאחריותו לגזירת הדין על פי העקרונות הקונסטיטוציוניים של השיטה. לשון אחר; בשיטתנו אין בית המשפט פטור מקביעה עצמאית של נקודת האיזון הראויה בין טובת ההנאה הצומחת לנאשם מהסדר טיעון לעניין העונש, לבין אינטרס הציבור כפי שהוא בא לידי ביטוי בעונש שבית המשפט גוזר. בכך אין בית המשפט משים עצמו קטיגור במקום התביעה, אלא ממלא הוא את תפקידו השיפוטי המובהק. משקל טיעוניה של התביעה לקולה הוא רב אך לא בהכרח מכריע . לענין זה אין לי אלא לחזור על דברים שנאמרו כבר בבית משפט זה מפי השופט חשין:
"הסמכות להשית עונשים על מי שהורשעו בדינם ניתנה לבתי המשפט, להם ולא לאחר זולתם. ועם הסמכות באה האחריות, שהרי כידוע אין סמכות בלא שתילווה אליה אחריות, כשם שלא תתקיים אחריות אלא אם נלוותה אליה סמכות. עונשים חמורים כי יטילו בתי משפט על עבריינים – כך יהיה בעונשים קלים – מעשיהם יזכום, מעשיהם יחייבום, והאחריות על שכמם תרבוץ.
בתי המשפט לא יורשו להסב פניהם לצדדים, לנסות ולמצות גוף אחר זולתם שיישא באחריות לעונשים שהם מטילים; האחריות לעונשים בתי המשפט לא יוכלו לחלוק אותה עם אחרים, לרבות לא עם התביעה הכללית שתבקש להטיל עונשים כאלה או אחרים, בין בכלל בין במקרה פלוני או אלמוני".

בית המשפט העליון הוסיף וקבע שנושא ענישה אינו יכול לשמש גורם בלעדי לדחיית הסדר טיעון:
"...המקרים בהם יסטה בית המשפט מהסדר טיעון, על פי גישת האיזון שאומצה בענין פלוני הנ"ל, הם אפוא המקרים החריגים ובית המשפט יעשה כן מקום ששוכנע כי נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה. לעומת זאת, העובדה לבדה שהעונש עליו הוסכם איננו העונש שראוי היה להטילו בנסיבות המקרה לפי השקפתו של בית המשפט, אין די בה כדי להביא לסטייה מן ההסדר"

כמו כן קבע בית המשפט העליון שקושי ראייתי שניצב בפני התביעה להוכיח את שנטען על ידה בכתב האישום ברמה הנדרשת במשפט פלילי, יכול ויהווה שיקול לעיתים נכבד באימוצו של הסדר הטיעון או בדחייתו, ובית המשפט ככלל סומך על שיקול דעת הפרקליטות בשעה שזו מפרטת בפניו את הקשיים הראייתיים המצויים בתיק או את דלות הראיות שבחזקתה:
"לשם כך, יבחן בית המשפט את העונש ההולם בנסיבות הענין, וישקיף עליו גם באספקלריה שהעמידה לרשותו התביעה בהסדר הטיעון שערכה. בבחינת הסדר הטיעון, נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה".

6. משבאתי לשקול את הסדר הטיעון המוצע על ידי הצדדים, ראיתי שבפני הסדר הסוטה במידה רבה ובלתי סבירה מכלל נוסחת האיזון, כל זאת בשים לב לעובדה שנותר נעלם אחד במשוואה שמציב סימן שאלה על כל הסדר הטיעון, במובן זה שהסדר הטיעון כולל בחובו ענישה מוסכמת בין הצדדים שמביאה בחשבון מחד את הנסיבות המקלות של הנאשם, גילו, העדר עבר פלילי, תפקוד נורמטיבי, ומאידך מביאה בחשבון את הנסיבות המחמירות, הנזק הכבד, מידת המסוכנות ממעשה הצתה בדירת מגורים – אך אינה מבהירה לבית המשפט מדוע ובאיזה נסיבות החליט הנאשם להצית את דירת המגורים של אמו.

אין ולא יכול להיות ספק בדבר העובדה שמעשה הנאשם הינו בלתי סביר בעליל, שמעלה סימני שאלה בדבר מצבו הנפשי של הנאשם.
אכן חששותיו של בית המשפט התאמתו במידה מסוימת שעה שהתביעה אישרה שהנאשם נשלח לבדיקה פסיכיאטרית אך נמצא כשיר לעמוד לדין, ומשפחת הנאשם אישרה שהוא היה נתון בטיפול שיחתי אצל פסיכולוג אך לא קיבל טיפול תרופתי מעולם, חששות שהתאמתו גם מטיעונו של הסניגור לעונש שעה שהצהיר בפני בית המשפט שהנאשם היה נתון בתקופה משברית של דיכאון, חשש שהתעצם עוד יותר שעה שהנאשם ביקש להסתפק בדברי בא כוחו ולא הבהיר דבר וחצי דבר לגבי הרקע למעשיו.

כאשר הרקע למעשה הצתה שיכול היה לגרום לתוצאה קשה הרבה יותר, נותר עלום, וכאשר מדובר במעשה שאינו סביר ואין לו כל הסבר מניח את הדעת, הרי סימני שאלה אלה מעצימים את החשש מפני הישנות התנהגות בלתי סבירה שכזו גם בעתיד לאחר שהנאשם יסיים את ריצוי עונשו.

7. בנסיבות אלה יכולתי בנקל לגזור את דינו של הנאשם ולסיים את מלאכתי, אך דומה שהייתי חוטא לאינטרס הציבורי אם הייתי בוחר בדרך הקלה.

מצאתי לקבוע שבנסיבות אלה ובטרם אקבל החלטה עניינית אם לאשר את הסדר הטיעון כפי שהוצע על ידי הצדדים אם לאו, ראוי שיונח בפני תסקיר מטעם שירות המבחן שיבחן את הרקע למעשים של הנאשם, מעשים מוזרים בעליל, התנהגות שמצביעה על מצב נפשי רעוע, וראוי שדברים אלה יבחנו על ידי שירות המבחן לעומק, בין בשיחות עם הנאשם ובני משפחתו ובין בקבלת כל חומר רפואי אחר ששירות המבחן ימצא לנכון לאסוף אותו.
מצאתי גם לקבוע שמעורבותו של שירות המבחן בנסיבות אלה, יכולה לסייע בידי בית- המשפט לאחר קבלת תסקיר מלא ומפורט, לשקול דרכי טיפול נוספות מלבד עונש מאסר בפועל, ולבטח אם תבוא המלצה בדבר פיקוח של שירות המבחן על הנאשם.

8. אשר על כן, מוצא אני לקבוע שבשלב זה אין בפני די נתונים כדי לשכנע אותי שההסדר עומד במבחן נוסחת האיזון שנקבע על ידי בית המשפט העליון הן בפרשת פלוני והן בפרשת פרץ, ולפיכך אין בידי לאמץ את הסדר הטיעון בהמצא חסר משמעותי בנתונים שראוי שיעמדו בפני בית המשפט לצורך בחינת הסדר הטיעון.

אף שלא באה עתירה לקבלת תסקיר מטעם ב"כ הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, ועובדה זו כשלעצמה תמוהה בעיני (לפחות בכל הנוגע לעמדת הפרקליטות, שלא כהרגלה בתיקים הנדונים בפני בית המשפט, לא עתרה לקבלת תסקיר שיכול להאיר זרקור על הרקע לביצוע מעשה כה מוזר), אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר אודות הנאשם, תוך בחינת האמור בכתב האישום, תוך בחינת אישיותו של הנאשם, עברו הרפואי וכן התייחסות למידת המסוכנות לחזרה על מעשים דומים בעתיד כמו גם התייחסות להמלצות טיפוליות כאלה ואחרות.
לצורך זה אני דוחה את המשך הדיון בתיק ליום 14.7.08 שעה 08.30.
ער אני לעובדה שקבעתי מועד קרוב לקבלת תסקיר, אך הואיל ומדובר בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, אני פונה לשירות המבחן שיעשה כל מאמץ להקדים הגשת התסקיר שמא יהיה בבדיקת שירות המבחן לא רק לזרז את מתן גזר הדין אלא גם לזרז אפשרות של טיפול בנאשם, אם ימצא שירות המבחן שהנאשם זקוק לטיפול שכזה.
המזכירות תעביר עותק החלטתי לשירות המבחן.
הנאשם יובא על ידי שב"ס.
ניתן היום 22.5.08 במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.
כבוב חאלד, שופט