תאונות דרכים עלולות להסב נזק רב לנפגע. במרבית המקרים, יש צורך בחוות דעת של מומחה על מנת לאמוד את הנזק ולהעריך את גובה הפיצוי לו הניזוק זכאי, אם בכלל. לעיתים, המומחה הרפואי מתמנה על ידי בית המשפט ולא נשכר על ידי בעלי הדין. אולם, מה קורה כאשר חוות דעת המומחה אינה עולה בקנה אחד עם קביעות של גורמים אחרים כגון המוסד לביטוח לאומי, אודות נזקו של הנפגע בתאונה? דוגמא לכך בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום תאונות דרכים
פורום ועדה רפואית
פורום אחוזי נכות
פורום נזיקין
במקרה זה, בית המשפט דן בשאלה האם לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי על פני החלטת המוסד לביטוח לאומי בעניינו של התובע. ראשית המקרה בתאונת דרכים בה התובע היה מעורב ובעקבותיה נגרם לו נזק גוף. הנתבעות הכירו בחבותן לפיצוי התובע בגין נזקו בתאונה, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לצורך זאת, הצדדים הסכימו על מינוי מומחה רפואי בתחום האורולגי. מומחה זה הגיש את חוות דעתו בספטמבר 2005 וקבע שלתובע הייתה נכות זמנית בשיעור של 30%.
במקביל, התובע תבע תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, מאחר ותאונת הדרכים הוכרה גם כתאונת עבודה. במסגרת התביעה, המוסד לביטוח לאומי קבע שלתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורולוגי. בעקבות זאת, התעוררה מחלוקת בין בעלי הדין. מחד גיסא, התובע טען שבשאלת הנכות, היה על בית המשפט לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי, לאחר שהוא מונה בהסכמת הצדדים. מאידך גיסא, הנתבעות טענו שקביעתו של המוסד לביטוח לאומי גברה על חוות דעתו של המומחה הרפואי בעניין שאלת קיומה של נכות צמיתה בתחום האורולוגי.
החלטה
בפתח הדיון, השופט הדגיש שהיה מדובר בסיטואציה ייחודית שטרם נדונה בפסיקה: מצד אחד, הייתה הסכמה דיונית בין הצדדים אודות מינוי מומחה רפואי בתחום האורולוגי. מצד שני, לפני שהמומחה הרפואי נתן את חוות דעתו הסופית לעניין נכותו הצמיתה של התובע, המוסד לביטוח לאומי קבע שלא הייתה קיימת נכות. כל אחד מבעלי הדין בחר לתמוך בקביעה שהייתה עתידה לשרת את האינטרסים שלו בצורה המרבית. אולם, בסופו של דבר, השופט קבע שהדין היה עם התובע. זאת בעקבות מספר סיבות.
ראשית, על פי ההלכה שנקבעה בבית המשפט, משעה שמונה מומחה רפואי שהגיש את חוות דעתו הסופית והחל שלב שמיעת הראיות, יש לתת בכורה לקביעותיו על פני החלטות המוסד לביטוח לאומי. השופט קבע שהלכה זו קיבלה משנה תוקף לאור העובדה שבנסיבות העניין, המומחה מונה בהסכמת הצדדים וחרף העובדה שטרם נתן מסקנתו הסופית.
שנית, נקבע שלו המומחה היה פוסק לתובע נכות צמיתה ולא זמנית, הרי שגם הנתבעות היו מקבלות קביעה זו. למעשה, נפסק שהנתבעות לא היו יכולות לצפות את התפתחות האירועים ולא היה ניתן ליישם את הסכמתן למינוי מומחה בכפוף לאופן ההחלטה של המוסד לביטוח לאומי.
שלישית, בנסיבות העניין לא היה מדובר במצב בו המוסד לביטוח לאומי אמר את דברו טרם מתן חוות הדעת של המומחה. אלא, המומחה החל במילוי תפקידו וקבע לתובע נכות זמנית. על כן, השופט קבע שמאחר והמומחה החל במלאכה, הוא שנדרש לסיימה. לאור האמור לעיל, השופט הורה לבעלי הדין לקבל את חוות דעתו של המומחה, שנדרש לתת את מסקנתו הסופית לעניין נכותו הצמיתה של התובע, אם בכלל.
