נכס עבר במהלך גירושין לבעלות הילדים - האם ניתן לעקל אותו בגין חובות האב?

תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין היא תביעה המוגשת כאשר לנכס מקרקעין כלשהו יש יותר מבעלים אחד, היינו יש מספר בעלים במשותף. למשל: בני זוג אשר קונים יחדיו דירה ומחזיקים בה במשותף, או מספר יורשים של אדם שהלך לעולמו אשר הופכים מכוח הירושה לבעלים משותפים בנכס.

כאשר היחסים בין הבעלים המשותפים עולים על שרטון, חוק המקרקעין מאפשר להביא את יחסי השיתוף אל סופם. החוק מאפשר זאת מאחר שמקרקעין הם משאב מוגבל במדינתנו, ומשכך יש רצון לאפשר שחרורם מידי הבעלים (בדרך כלל בדרך של מכירה). כמובן שאם השותפים החליטו ביניהם בעבר בהסכם, כי לא יבצעו פירוק שיתוף, החוק לא יכפה עליהם פירוק שיתוף בניגוד להסכמה.

בקשה להטלת עיקול על נכס שהועבר במסגרת הסכם גירושין לילדים לפני 14 שנה?

אדם פרטי ואשתו רשמו הערת אזהרה לטובתם על נכס מקרקעין בלשכת רשם המקרקעין בפנקס הרישום. כלומר, ההערה נועדה להזהיר את כל הציבור, כי הנכס מיועד לעבור אליהם - כלומר הזכות הקניינית לבעלות בנכס עתידה לעבור לידיהם. הבעל היה חייב חוב לאחת מהעיריות, אשר הטילה עיקול על הנכס המדובר. העיקול נרשם גם הוא בפנקסים ולאדם גם מונה כונס נכסים (אשר תפס את הנכס ומנע עשיית כל פעולה משפטית בו). האדם הגיש תביעה לפירוק השיתוף בנכס המדובר כנגד אשתו לשעבר (כי הנכס היה בבעלות משותפת של שניהם). האישה התנגדה לפירוק השיתוף בטענה שהזכויות של בעלה בנכס הועברו לילדיהם המשותפים.

הזוג התגרש 14 שנים בטרם הוגשה התביעה. בהסכם הגירושין (שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט) הסכימו השניים על העברת זכויותיו של הבעל בנכס לילדים. כונס הנכסים אשר מונה לצורך תפיסת הנכס ומכירתו במטרה לשלם מכספי המכירה את כספי החובות לנושים טען, כי לחייב חצי מהזכויות בנכס - כחלק מהבעלות המשותפת עם אשתו לשעבר. כמו כן, הכונס טען כי האישה לשעבר אינה יכולה לטעון בשם ילדיה לזכויותיהם על הנכס מאחר שהם בגירים.

בנוסף נטען כי יש לבכר את האינטרס של הנושה בפירעון החובות כלפיו (לאחר שהטיל עיקול) על זכויותיהם של הילדים שהוגדרו כזכויות מעין-קנייניות מאחר שמדובר במעין עסקת מתנה (הזכויות בנכס הוענקו לילדים על דרך של מתנה מבלי שנדרשו לשלם בעבורה). זאת מהסיבה שאם יאפשרו מצב שכזה, חייבים רבים יתנו נכסים שלהם במתנה לבני משפחה במטרה להתחמק מפירעון החובות שלהם לנושים באמצעות אותם נכסים. כונס הנכסים הוסיף כי זכויות הילדים לא נרשמו במשך 14 שנה (מאז גירושי ההורים) ובכך יש כדי להעיד על שיהוי.

מנגד, האם טענה כי זכויות החייב בנכס הועברו כבר לילדים ולכן לא היו לו ו/או לכונס הנכסים כל זכויות בנכס. כמו כן, האם טענה כי לילדיה, כיורשי הבעל לשעבר וכמי שבהסכם הגירושין נאמר שהם בעלי הזכויות בנכס, היו "זכויות שביושר" בנכס ואלו גברו על זכויות המעקלים. בנוסף, האם טענה שלא היה מדובר בעסקת מתנה אלא בהעברת זכויות שנעשתה בהסכם (הסכם הגירושין) ואי רישום זכויותיהם של הילדים העיד על רצון שלא להבריח את הנכס.

האם לילדים הייתה זכות הגוברת על זכותו של המעקל?

בית המשפט דחה את תביעת הבעל ועמד על העברת הזכויות בנכס לילדים במסגרת הסכם הגירושין. העיקול הוטל על הנכס שנים רבות לאחר הסכם הגירושין ורישום הערת האזהרה על הנכס. לפי סעיף 127 לחוק המקרקעין הטלת עיקול לאחר רישום הערת אזהרה במקרקעין אינו אמור לפגוע בזכויות האדם הזכאי (אשר רשם את הערת האזהרה). במקרה דנן, בין הבעל והאישה היה הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. העובדה, כי לא נרשמה מתוקפו של ההסכם הערת אזהרה לגבי זכויות הילדים לא שינתה את מעמדם הקנייני בנכס.

הזכויות המתחרות היו זכותם החוזית של הילדים שהיא זכות מהותית קניינית בנכס הספציפי המדובר (זכות שביושר) אל מול העיקול שהוא זכות פרוצדוראלית ואין מטרתה לזכות בנכס המסוים אלא להיפרע ולקבל החזר של החובות (ולא משנה באמצעות איזה נכס). דהיינו, בית המשפט הדגיש כי לא הייתה למעקל כל זיקה לנכס הספציפי ולכן הזכות המעין-קניינית של הילדים גברה שכן הם היו בעלי הזכויות בנכס ולחייב לא הייתה יותר זכות קניינית בנכס. כמו כן, העיקול הוטל על הנכס במצבו בעת העיקול כלומר היה כפוף להתחייבות אל הילדים שהייתה מכוח התחייבות למען צד שלישי ולא מתנה.

לסיכום, כאשר ישנה תחרות בין זכויות קנייניות שהן בגדר זכויות שביושר בנכס ובין זכויות של נושה מעקל, יזכו הזכויות הקנייניות מאחר שהן נוגעות לנכס מסוים בעוד שזכות המעקל היא דיונית ואינה נוגעת לנכס מסוים.