תאונות עלולות להתרחש בכל מקום: בכביש, ברחוב, במרכז המסחרי, בחדר הכושר ובבית. כאשר לנפגע בתאונה נגרם נזק גוף עקב האירוע האמור, עולה השאלה מי אחראי לנזקיו. כלומר, מי חב בפיצויים. במידה והתאונה התרחשה עקב רשלנות האחראי במקום – העירייה, בעל הנכס או מפעילו, האחריות תוטל על גורם זה. דוגמא לכך בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום תאונות כלליות
פורום נזיקין
פורום תאונות ברחוב
פורום אחוזי נכות
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. עובדות המקרה כדלקמן: התובעת הייתה מנויה במועדים הרלוונטיים למרכז ספורט שהופעל על ידי הנתבעת. לפי גרסת התובעת, ביום האירוע היא הגיעה למועדון וביקשה להיכנס לג'קוזי. בעת כניסתה, היא החליקה, נפלה ונגרמו לה נזקי גוף. לטענת התובעת, על גבי מדרגות הג'קוזי לא היו אמצעים מונעי החלקה ומעקה הבטיחות שהותקן, היה רופף.
מנגד, לטענת הנתבעת, הג'קוזי במקום היה תקין לחלוטין ומעקה הבטיחות היה יציב ובטוח לשימוש ולראייה, למועדון הספורט ניתנו רישיונות בטיחות מטעם העירייה וגופים נוספים. עוד נטען שבג'קוזי לא הותקנו אמצעים מונעי החלקה מאחר ולא היה צורך בהם, בשל סוג הקרמיקה שהג'קוזי היה מרוצף בה. יתרה מזאת, אף אחד מהמשתמשים האחרים לא התלונן על בעיית בטיחות בג'קוזי.
המישור העובדתי
לאחר בחינת ראיות התביעה, לרבות חוות דעת מומחים, השופטת קבעה שגרסת התובעת לתאונה הייתה מהימנה. כלומר, עדות התובעת לגבי קרות האירוע התקבלה והוכרה כמהימנה וכנעדרת סתירות. גם עדויות אחרות שהוצגו מטעם התביעה הוכרו כאמינות, והשופטת ציינה שניכר היה שהעדים לא היו בעלי עניין במקרה.
מנגד, מטעם הנתבעת העיד עובד שהיה אחראי על הבטיחות והתיקונים במקום. השופטת הדגישה שעדותו הוטתה לטובת הנתבעת, שהרי הוא היה עד בעל אינטרס ובעת האירוע, תפקידו היה לתקן את המפגעים עליהם דווח. עד זה אישר שהתקבלה תלונה על התאונה אך לא נמצא ליקוי בג'קוזי לאחר הבדיקה. אולם, מעדותו לא היה ניתן ללמוד מה בדיוק דווח ומה נבדק. בנוסף, עדותו לא נתמכה בראייה אובייקטיבית או בתיעוד כלשהו. על כן, גרסת ההגנה הוכרה כפחות מסתברת לעומת גרסת התביעה.
המישור המשפטי
לאחר מכן, השופטת קבעה שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות שהוטלה עליה כלפי התובעת. זאת מאחר והיא לא הרימה את נטל הראייה להוכיח שנקטה אמצעי זהירות סבירים ויעילים למניעת המפגע בג'קוזי, חרף העובדה שניתן היה לצפות את הנפילה במקום. עוד נקבע שעקב הפרת החובה ואי תיקון הליקויים, התובעת נפגעה בגופה. כלומר, היה קיים קשר סיבתי בין התנהלות הנתבעת לנזקיה של התובעת. לבסוף, נפסק שכל רכיבי עוולת הרשלנות התקיימו והנתבעת חויבה לפצות את התובעת בגין נזקיה. סכום הפיצויים הועמד על 40,000 ₪ וכלל הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.
.png)
