פירוק חיי זוגיות כרוך בהסדרת נושאים רבים כגון חלוקת הרכוש המשותף שנצבר במהלך השנים, מזונות, משמורת, הסדרי ראייה במידה שלבני הזוג ילדים משותפים ועוד. לעיתים, חלוקה זו מעוררת קשיים רבים וגורמת לבני הזוג לנהל מאבקים משפטיים ארוכים בערכאות שונות. דוגמא לכך להלן.
יש לכם שאלה?
פורום מזונות
פורום חלוקת רכוש
פורום הסכם גירושין
פורום בית המשפט לענייני משפחה
פורום בית דין רבני
במקרה דנן, הוגש לבית המשפט ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. על פי עובדות המקרה, המערערת והמשיב נישאו זה לזו בדצמבר 1978. בדצמבר 2001, המערערת הגישה תביעת מזונות ותביעה רכושית נגד המשיב. במקביל, האחרון הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין. אולם, תביעה זו נדחתה ולכן, הלכה למעשה, הצדדים טרם התגרשו זה מזו.
בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, המשיב חויב לשלם למערערת מזונות בסך 1,000 ₪ לחודש. באשר לדירת בני הזוג, הוחלט שלא הייתה כוונת שיתוף. שכן, הדירה נרכשה על ידי המשיב לפני הנישואין ונרשמה על שמו בלבד ולמעשה, הצדדים לא חיו בהרמוניה זו עם זה. מצד שני, למערערת הייתה דירה בבעלותה וכן חנות, אותה מכרה. את התמורה שקיבלה לידה מהמכירה, לא חילקה למשיב. על כן, בית המשפט קבע שלמערערת לא הייתה כוונת שיתוף באשר לזכויות והנכסים שהיו בבעלותה. לבסוף, הוחלט על דחיית תביעת המערערת לבעלות במחצית מהזכויות בדירת המגורים. על כך הוגש הערעור דנן.
המזונות
לטענת המערערת, הסכום שנפסק לה היה נמוך ביחס לגובה הכנסתו של המשיב ורמת החיים אותה ניהל. המערערת הוסיפה שסכום המזונות הוביל לכך שהיא נאלצה לעמוד כענייה בפתח, מאחר והיא עצמה לא הייתה בעלת יכולת השתכרות בעקבות ניתוח עיניים שעברה, אך במקביל, נאלצה לשאת בהוצאות הבית לבדה. לא זו אף זו, על פי ההלכה הפסוקה, גם אם למערערת היה רכוש נוסף, המשיב עדיין חב במזונות אשתו.
אולם, טענות המערערת נדחו על ידי ערכאת הערעור. נקבע שבית משפט קמא ביסס את סכום המזונות על סמך כל העובדות שנפרשו בפניו ולא היה מקום להתערבות בהחלטתו, בפרט מאחר שלא הוכח שנפל פגם מהותי בקביעה.
הדירה
המערערת טענה שבנושא זה, בית משפט קמא שגה עת פסק שהיה לה רכוש רב לגביו לא הייתה כוונת שיתוף. שכן, החנות שהייתה בבעלות המערערת נמכרה והסכום שהתקבל נועד לטיפול באמה של האחרונה, שהייתה חולה סיעודית. בנוסף, למערערת אמנם הייתה דירה על שמה, אך רק מחצית מהזכויות ניתנו לה והיתר נרשם על שם אחיה. כמו כן, בדירה נרשמה הערת אזהרה שהקנתה לאימה של המערערת את זכות המגורים בנכס כל ימי חייה. כלומר, המערערת והמשיב ממילא לא היו יכולים לעשות שימוש בדירה.
המערערת הוסיפה וביקשה להעביר לזכותה מחצית מהזכויות בדירת המגורים של בני הזוג, בה הם חיו במשך כל חיי הנישואין. לשיטתה, היא השביחה את הדירה, עבדה ותרמה לקופה המשותפת וגידלה את שני ילדיהם של בני הזוג בדירה. על כן, הרי שהיו חיים משותפים וכוונת שיתוף.
ואמנם, ערכאת הערעור קבעה שהמערערת הייתה זכאית למחצית מהזכויות בדירת המגורים. נקבע שהמערערת אכן השקיעה בקן המשפחתי ותרמה לבניית הבית המשותף, על ידי גידול הילדים, שיפוץ הנכס ועבודה.
בנוסף, נפסק שהעובדה שהדירה נרשמה על שם המשיב בלבד לא הוותה הצדקה לשלילת זכויות המערערת בנכס. כלומר, נקבע שהרישום הפורמאלי לא לימד על היעדר כוונת שיתוף. להפך, מחומר הראיות עלה שבני הזוג התגוררו בדירה זו במשך כל חיי הנישואין וגידלו שם שני ילדים יחדיו, השקיעו במקום וניהלו חשבון בנק משותף. כל אלו לימדו על כוונת שיתוף, חרף רישום הנכס על שם המשיב בלבד והעובדה שהבית נרכש על ידי האחרון טרם הנישואין. לאור האמור לעיל, הערעור בעניין זה התקבל ובית המשפט קבע שהמערערת הייתה זכאית למחצית מהזכויות בדירה.
