לאחר הגשת כתב אישום והפיכת החשוד לנאשם, התביעה יכולה להגיש בקשה להארכת המעצר עד תום ההליכים. מטרת מעצר זה היא למנוע שיבוש דין באמצעות הפחדת עדים, פגיעה בראיות, בריחה של הנאשם וכד'. עם זאת, על מנת שהבקשה תתקבל, על התביעה להוכיח מספר תנאים: ראיות לכאורה נגד הנאשם ועילת מסוכנות. להלן דוגמא לכך.
יש לך שאלה?
פורום דיני צבא
פורום מעצר
פורום רישום פלילי
פורום כתב אישום
פורום פלילי
במקרה דנן, המאשימה הגישה לבית המשפט בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב, לו יוחסו עבירות ביטחון חמורות של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה, מגע עם סוכן חוץ, עבירות נשק וקשירת קשר לרצח.
טיעוני הצדדים
לטענת המבקשת, היו בידה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. הודגש שעיקר הראיות היו בהודאת המשיב במיוחס לו במסגרת חקירתו במשטרה וכן בגרסת שותפו למעשים, שהייתה דומה ואישרה את המעשים. לטענת המבקשת, המשיב סייע לחוליית טרור למרות שידע על מטרותיה וכוונתה, כאשר עיקר תפקידו היה העברת כספים בין גורמים חבלניים.
זאת ועוד, נטען שמעשיו של המשיב הקימו את חזקת המסוכנות והיה קיים יסוד סביר לחשש ששחרור האחרון ממעצר יעמיד בסכנה את ביטחון מדינת ישראל והציבור. בנוסף, נטען שהיה חשש שהמשיב יתחמק מהדין ויברח לירדן אם ישוחרר, לנוכח העובדה ששם הוא התגורר בעת ביצוע המעשים הפלילים. על כן, המבקשת טענה שלא היה ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך חלופית.
מנגד, המשיב טען שלא היה לו קשר לחוליית הטרור ולהעברת הכספים אליה. לשיטתו, לא היה קיים בסיס ראייתי להרשעתו בעבירות שיוחסו לו. לחלופין, נטען שגם אם היה קיים בסיס ראייתי לכך שהמשיב הסכים להעביר כספים לחוליה, הוא התחרט והודיע על כך, ולכן היה ראוי לקבוע פטור עקב חרטה. לבסוף, הודגש שלמשיב לא היו הרשעות קודמות והוא לא הווה סכנה לציבור, כך שניתן היה לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר הולמת.
הכרעה
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופט החליט לקבל את הבקשה להארכת מעצר. הוא קבע שבתיק החקירה היו ראיות שביססו לכאורה סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. המקור המרכזי לראיות אלו היה בעדות המשיב עצמו, בה הודה שהסכים להצעה לסייע לארגון טרור בהעברת כספים, כאשר הוא ידע שהכסף נועד לרכישת נשק. חיזוק לכך היה בעדותו של השותף, שאישר את הסכמת המשיב להעברת הכספים לארגון. הודגש שבשלב זה של התיק, בית המשפט נדרש לבחון את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה ותו לאו. על כן, לא נקבעו ממצאים בקשר להרשעת המשיב או זיכויו.
בנוסף, נקבע שלנוכח אופי העבירות, היה קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יעמיד בסכנה את בטחון הציבור ומדינת ישראל בכללותה. שכן, העבירה בה המשיב הואשם הייתה עבירת ביטחון שהקימה חזקת מסוכנות קבועה בחוק ביחס לנאשם בה. חזקה זו לא נסתרה על ידי המשיב. לנוכח חומרת העבירה, נקבע שלא היה ניתן לאיין אותה באמצעות חלופת מעצר. באשר לטענת המשיב לגבי הפטור עקב חרטה, השופט דחה אותה ופסק שלא היה ניתן לקבל אותה מאחר והעבירה לגביה היא נטענה, הושלמה. בסופו של דבר, הוחלט להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים בעניינו.



