סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי (להלן: "החוק") עוסק במקרים בהם נגרם ליקוי שמיעה לאדם עקב חשיפה לרעש. במסגרת הסעיף נקבע כי בכדי להכיר בכך שליקוי השמיעה שנגרם הינו בגדר "פגיעה בעבודה", יש להוכיח שכושר השמיעה, בכל אחת מהאוזניים, פחת בשיעור של לפחות 20 דציבל.
לפי החוק, כאשר מתקבלת טענה שמדובר בליקוי שמיעה כתוצאה מהעבודה, המוסד לביטוח לאומי מחויב בתשלום קצבה לנפגע. במקרה שלפנינו עלתה השאלה האם על הפגיעה להיות בתדירויות הדיבור בלבד, או שהפגיעה יכולה להיות גם בתדירויות אחרות.
יש לכם שאלה?
פורום תאונות עבודה
פורום אובדן כושר עבודה
פורום נזיקין
פורום בית הדין לעבודה
במסגרת ארבעה תיקים אשר נידונו בבתי הדין האזוריים לעבודה, ואוחדו במסגרת הערעור לבית הדין הארצי לעבודה, התובעים, שהיו המשיבים במסגרת הליך זה, טענו כי כושר שמיעתם פחת לפי דרישת הסעיף, אולם בתדירויות הגבוהות בלבד. אף על פי כן, התובעים גרסו כי הגיע להם קצבה מהמוסד לביטוח לאומי, המערער, לפי החוק.
בתי הדין האזוריים לעבודה קיבלו את טענת המשיבים, כי גם מקרים אלו היו בגדר "פגיעה בעבודה", ולא היה הכרח כי הפגיעה תהיה בתדירויות הדיבור.
המערער טען כי לא ניתן היה לטעון לפגיעה תפקודית כאשר לא היה מדובר בתדירויות דיבור, ולכן המשיבים לא היו זכאים לקבלת קצבה לפי החוק, שכן בפועל לא הייתה להם הגבלה ולא נגרם להם נזק.
מנגד, המשיבים טענו כי החוק מציין כל פגיעה בתדירויות אשר נמצאות על סקאלת השמיעה, ולא מייחד את תדירויות הדיבור. מכיוון שכך, בתי המשפט האזוריים צדקו בפסק דינם.
השאלה המשפטית אשר עלתה בפני בית הדין הארצי לעבודה הייתה האם הפיחות אשר חל בכושר השמיעה לפי החוק חייב שיהא בתדירויות הדיבור, או שהוא חל על כלל התדירויות.
הכרעת בית הדין הארצי לעבודה
נשיא בית הדין קבע כי מטרת הסעיף הייתה לקבוע תנאים אשר העידו כעל קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעה לבין תנאי העבודה ברעש, ועל פגיעה תפקודית. כלומר, היה צורך להוכיח פגיעה בתדירויות הדיבור, אשר היו התדירויות שהשפיעו על התפקוד. לפי הנשיא, לצורך קבלת קצבה, נדרש היה להצביע על קשר סיבתי זה עוד טרם לחקיקת הסעיף.
לטענת הנשיא, לא ניתן היה לקבוע כי הוספת הסעיף נועדה לשינוי המצב הנורמטיבי בנושא, שכן הדבר לא היה עולה בקנה אחד עם הפרשנות התכליתית של הסעיף.
עוד טען הנשיא, כי הבחנה בין מי שליקוי השמיעה יצר אצלו נכות תפקודית, לבין מי שלא נוצרה אצלו נכות כאמור, לא הייתה אפליה אסורה, שכן היה מדובר בשני סוגים של פגיעות שונות מבחינה רפואית. השוני היה גם בדרך הגרימה, וגם בקשר הסיבתי לתנאי העבודה.
לאור כל האמור לעיל, בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור, ופסק כי על המערער לא הייתה חובה לשלם למשיבים קצבאות לפי החוק.
.png)
