במסגרת המאבק המשפטי בין ההורים, אשר פעמים רבות הופך מכוער, בית המשפט שם דגש על טובת ילדיהם הקטינים, בהתאם להוראות החוק. במקרה שלהלן בית המשפט התבקש להכריע האם לאשר מעבר של הקטינה עם האם, שהייתה ההורה המשמורן, לעיר אחרת מזו שהתגורר בה אביה. מהמקרה שלהלן ניתן ללמוד על האופן בו בית המשפט מתחשב בטובת הקטין ומאזן אותה עם שיקולים אחרים.
יש לכם שאלה?
פורום משמורת והסדרי ראייה
פורום אפוטרופסות
פורום זכויות הגבר במשפחה
פורום בית המשפט לענייני משפחה
הוריה של הקטינה, אשר התגרשו זמן קצר אחר לידתה, הסכימו כי הקטינה תהיה במשמורת של האם. אף על פי כן, לאחר מספר חודשים החלו הצדדים לנהל הליכים מסועפים בבתי המשפט בנוגע לעניין המשמורת עליה. הרקע למחלוקות היו אורח החיים הדתי אשר האב ניהל, לעומת אורח החיים החילוני של האם.
במסגרת ההליך הנ"ל, בית המשפט לענייני משפחה התבקש להכריע בעניין המשמורת על הקטינה, כמו גם באפשרות שהיא תעבור מירושלים, העיר בה התגורר האב, להתגורר בעיר אחרת, לאור בקשה של האב שלא לאפשר מעבר זה.
האב טען כי מעבר של הקטינה להתגורר בעיר אחרת היה גורם לצמצום הקשר בינו לבינה, בניגוד לטובתה. זאת בניגוד למצב שהיה קודם לכן, בו האב ובתו התגוררו באותה השכונה, דבר אשר אפשר הסדרי ראייה קבועים, מפגשים אקראיים, ומפגשים בהתראה קצרה.
הכרעת בית המשפט לענייני משפחה
לצורך הכרעה, השופט עשה שימוש בחוות דעת של מומחית לגבי ההורים, וכן בתסקירים שונים אשר בוצעו לגבי המעורבים במקרה.
כמו כן, השופט נעזר בחוק הכשרות, ובעיקר בסעיפים 15 ו-17 של חוק זה. לפי סעיפים אלו, תפקיד ההורים הוא לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה, ושמירת נכסיו. בין היתר, בסמכות ההורים האפוטרופוסים לקבוע את מקום מגוריו של הקטין. כל זאת, כאשר טובת הקטין היא השיקול המרכזי להחלטותיהם, והם נוהגים כפי שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין.
השופט עמד על כך שהגישה של בית המשפט כאשר ההורים גרושים, היא כי להורה המשמורן ישנה זכות מעבר למקום מגורים עם הקטינים אשר תחת משמורתו, והוא אינו נדרש להוכיח כי המעבר הוא הכרחי.
תחילה, ההורה שאינו משמורן, האב במקרה זה, היה צריך להוכיח שמניעת שינוי המשמורת הכרחית כדי למנוע נזק מהקטין, כתוצאה מהמעבר. רק בשלב השני היה צריך לבדוק את הפגיעה ביחסים עם ההורה שלא היה משמורן.
השופט התחשב רק באופן מועט בכך שהאב לא שילם לאם את מזונות הקטיהנ, שכן לא היה בכך לסתור באופן מלא שטובת הקטינה הייתה לשמור על קשר טוב עם אביה. עם זאת, האם פעלה בהיגיון כאשר ביקשה לשפר את מצבה הכלכלי של הקטינה באמצעות מעבר הדירה, ולא היה מדובר בפעולה חפוזה.
השופט הדגיש כי האם ביצעה את כל שהיו דרושות לצורך הכנת הקטינה למעבר, ולכן לא היה ניתן לקבוע כי היה פגם בפועלה אשר הצדיק את העברה המשמרת ממנה. לפיכך, השופט אישר את מעבר הקטינה עם אמה לעיר אחרת, ואף הטיל על האב את הוצאות הנסיעה של הקטינה לצורך פגישות עמו, מהסיבה שלא שילם מזונות.
