קביעת מזונות זמניים לילדים ודחיית תביעה למזונות זמניים לאישה

מזונות זמניים הינם מזונות אשר יכולים להיפסק לטובת אישה וילדים בתקופה שלפני הגירושין ו/או בטרם נקבעו המזונות הקבועים. להלן דוגמא למקרה בו תביעתה של אישה למזונות זמניים, לה ולילדיה, התקבלה באופן חלקי בלבד.

יש לכם שאלה?

פורום מזונות

פורום משמורת

פורום בית המשפט לענייני משפחה

בית המשפט דחה את בקשת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה מזונות אישה זמניים, אך קיבל בקשתה לעניין מזונות הילדים. נפסק כי בעניינה של התובעת, עבודתה ומעשי ידיה אפשרו לה לכלכל עצמה ולחיות ברמת חיים נאותה. משכך, בית המשפט קבע כי לא היה ראוי להטיל על הנתבע חיוב כלכלי נוסף בדמות מזונות אישה. מנגד, הוא חויב במזונות ילדים.

במקרה זה, בית המשפט התבקש לקבוע דמי מדור ומזונות זמניים עבור המבקשת וילדיה הקטינים, עד לקבלת החלטה בגובה המזונות הקבועים. הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1998 ונולדו להם שני ילדים. באוקטובר 2006 פרץ בין בני הזוג סכסוך אשר בעקבותיו החליטו הצדדים להיפרד. הבקשה למזונות זמניים הוגשה מכוח תקנה 265 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד – 1984. הבקשה הוגשה במסגרת התביעה למזונות קבועים. בבסיס המחלוקת עמדה שאלת גובה השתכרותו של האב הנתבע ויכולתו הכלכלית, לעומת יכולת זו של האם.

טיעוני הצדדים

האם העמידה את סכום המזונות הזמניים על סך של 15,730 ₪.  לטענת האב הנתבע, על בית המשפט היה לסלק את התביעה על הסף מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. כלומר, חוסר עילה. לשיטתו, הוא בחר לשאת באחריות גידול הילדים גם לאחר המשבר ולכן המשיך להתגורר עם הקטינים והאם באותו בית. האב טען כי הכנסותיו הופרשו במלואן לחשבון הבנק המשותף של בני הזוג ושימשו לכלכלת הבית והילדים. לכן, לדבריו, לא קמה עילה לפסיקת מזונות. לגופו של עניין, האב טען כי הסכומים שתבעה האם היו מופרזים ולא נחוצים לאור הנטל בו הוא נשא. לדידו, היה עליו לשלם מזונות קטינים בסך 4,000 ₪ בחודש, בנוסף למחצית תשלומי אחזקת הבית.

דיון והכרעה

השופט דחה את בקשת סילוק התביעה על הסף וקבע כי קמה עילה למזונות. בפסק הדין נקבע כי טענות האב אודות הפקדת הכנסותיו וגובהן היו טעונות הוכחה, והנתבע לא הרים את הנטל אשר רבץ לפתחו בעניין זה. בנוסף, התובעת טענה כי בשל מעשיו של בעלה, היא חדלה מלתת בו אמון ועל מנת "למנוע את תלות" קמה לה זכות לבקש תשלום חובת מזונות למשפחה. מנגד, הנתבע הביע נכונות להמשיך ולכלכל את בני משפחתו בהתאם לרמת החיים לה התרגלו. עם זאת, התובעת התנגדה לכך בטענה כי היא לא סמכה עליו לאור מעשיו שגרמו לפרוץ הסכסוך. משכך, השופט עבר לדון בבקשה לגופו של עניין.

לטענת התובעת, היא שבה לעבודתה בשירות הציבורי לאחר הלידה והשתכרה סכום ממוצע של 6,500 ₪ לחודש. לעומת זאת, הנתבע טען כי השתכר 15,390 ₪ בממוצע לחודש, וכן קיבל דמי שכירות בסך של 450 דולר. התובעת טענה כי משכורתו הגיעה לכדי 19,400 ₪ בחודש. הנתבע התנגד לבקשת התובעת לפסיקת מזונות בשיעור של 15 אלף ₪ מידי חודש.

השופט הבהיר כי לא הייתה מחלוקת שמדובר במשפחה מבוססת. "אמנם האב הוא שנשא במרבית הנטל הכלכלי", קבע השופט, "אך משק הבית התבסס על הכנסתם של שני בני הזוג לאורך השנים". בית המשפט קבע כי לאור נתונים אלו, לא היה מקום לקבוע בשלב זה מזונות אישה, וזאת משום שרמת חייה והכנסותיה אפשרו לה לחיות ממעשה ידיה. כלומר, לא היה צורך לסייע לתובעת לשקם עצמה לאחר הפרידה או לייצב את הבית מבחינה כלכלית. עם זאת, השופט קיבל את בקשת התובעת לפסיקת מזונות ילדים זמניים והורה לאב לשלם את מלוא ההוצאות השוטפות של הבית. בנוסף, הוא חויב בתשלום הוצאות חינוך הקטינים, לרבות חוגים וקייטנות. כמו כן, הוטל עליו להעביר מידי חודש סכום של 6,000 ₪ לטובת התובעת.