בתי המשפט משמשים כמגן הציבור ובפרט, של אוכלוסיות מוחלשות כגון קטינים או קשישים. מימוש חובה זו נעשה בדרכים שונות, בין היתר באמצעות העברת מסר חד משמעי לפיו כל מי שפוגע בגופם של קטינים או קשישים על מנת לספק את צרכיו, צפוי לעונש מאסר ממושך וכואב. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום עבירות מין
פורום מעצר
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירות של מעשה מגונה בקטינה. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם הועסק כאב בית בבית ספר ברחובות. במסגרת תפקידו, לנאשם הייתה סמכות להורות לתלמידים לסייע לו בעבודות ניקיון וסדר. במהלך מספר לא מבוטל של ימים בשנת הלימודים של 2006, הנאשם אפשר למתלוננת להיכנס לבית הספר בשעת הבוקר המוקדמות. לאחר שהמתלוננת נכנסה לכיתתה, הנאשם חיבקה בחוזקה ונגעה לה בחזה מעל לחולצה ומישש אותו. בשנה שלאחר מכן, הנאשם אף נגע באיבר מינה מספר פעמים. באותה שנה הוא אף ניסה לגעת באיבר מינה של קטינה נוספת.
טיעוני הצדדים לעונש
התביעה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך, מאסר על תנאי ולחייבו בתשלום פיצוי לקטינות וקנס. הודגש שמעשיו של הנאשם היו חמורים, נמשכו על פני זמן מה ונעשו תוך ניצול אמון הקטינות בו. בנוסף, מאחר שהיה מדובר בבנות צעירות שהגיעו מבית דתי, הן התקשו להתלונן על המעשים שגרמו להם טראומה. עוד נטען שהנאשם נטל אחריות חלקית למעשיו והכחיש את הנגיעות באיבר המין, לא גילה אמפטיה כלפי הקורבנות ורמת מסוכנותו הוערכה בשיעור בינוני ולכן, היה ראוי להחמיר בעונשו.
מנגד, סנגורו של הנאשם ביקש להסתפק בהטלת מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ותשלום פיצוי אך לא קנס. זאת לאור מצבו הכלכלי ונסיבותיו האישיות של הנאשם, שהיה אדם מבוגר, אב לחמישה וסב לשמונה נכדים ונטול עבר פלילי. בנוסף, הנאשם הודה במעשיו כך שנחסך זמן שיפוטי יקר והצורך בהעדת הקטינות. לא זו אף זו, מעשיו של הנאשם לא היו מצויים ברף העליון של עבירות המין, והם נעשו ללא שימוש בכפיה או אלימות.
שיקולי החומרא והקולא
בעניינו של הנאשם, היו שיקולים רבים שנזקפו לחובתו: ריבוי המעשים, הישנותם וניצול מעמדו של הנאשם לשם ביצוע העבירות; ניצול גיל ותמימות קורבנותיו ואמונן בו; פער הגילאים בין הנאשם לבין המתלוננות שספגו נזק בעקבות המעשים; הערכת המסוכנות הבינונית של הנאשם וחומרת מעשיו; הפער בין הודעת הנאשם בביצוע העבירות לבין התכחשותו להם בפני הגורמים הטיפוליים אליהם הופנה לאחר מעצרו וכן היעדר תחושת אמפטיה כלפי הקורבנות.
במסגרת שיקולי הקולא, ניתן היה לציין את עברו הנקי של הנאשם; גילו המבוגר והסבל שנגרם למשפחתו לאחר גילוי הפרשה; הודאת הנאשם; עדויות האופי החיוביות שנשמעו בעניינו של הנאשם והעובדה שמעשיו לא היו ברף החומרה העליון.
האיזון בין השיקולים
בסופו של דבר, השופט קבע שבאיזון בין נסיבותיו האישיות של הנאשם לבין שיקולי החומרא, הצורך בהרתעה וגמול על המעשים וההגנה על שלום הציבור, האינטרס הציבורי הוא שגבר והצדיק נטלת עונש מאסר בפועל. על כן, על הנאשם הושתו 4 שנות מאסר, מתוכן 3 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. בנוסף, הנאשם חויב לשלם פיצוי למתלוננות. השופט הדגיש שהוא נמנע מהשתת עונש מאסר חמור יותר לאור שיקולי הקולא שנזקפו לזכות הנאשם.
.JPG)
