כאשר מתנהלת חקירה נגד נאשם זה או אחר, על רשויות החקירה להעביר לידיו את כל חומרי החקירה הרלוונטיים, על מנת שהראשון יוכל להתגונן כראוי. אי העברת חומרי החקירה מקום בו יש לעשות כן, עלולה לעלות לכדי פגיעה בזכותו של הנאשם להליך הוגן ומשפט צדק. לפיכך, לנאשם אף עומדת אפשרות להגיש בקשה להעברת חומרי חקירה לידיו, במידה והוא נוכח לדעת שחומרים הנראים רלוונטיים, לא הועברו אליו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום פלילי


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה לעיון בחומר חקירה מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. הבקשה הוגשה במסגרת "פרשת רמדיה" והיא נגעה לחומר חקירה שנאסף בגרמניה. הרקע לפרשה היה יצור מצורי מזון לתינוקות שלא כללו תיאמין – ויטמין B-1, חרף ציון על גבי מוצר האריזה שהרכיב נכלל בפורמולה. ייצור מוצר זה נעשה במפעל בגרמניה שעבד בשיתוף פעולה עם חברת רמדיה הישראלית.

 

בפועל, ייצור המזון ללא רכיב זה פגע בבריאותם של תינוקות שצרכו אותו, עד כדי מוות. עובדות אלו ועוד פורטו בכתב האישום שהוגש נגד מנהל מחקר ופיתוח ברמדיה, מנכ"ל החברה, בעל המניות בה ובעלי תפקידים נוספים. שלושת הראשונים הם שהגישו את הבקשה להעברת חומרי החקירה מגרמניה.


טיעוני הצדדים


לטענת המבקשים, הם קיבלו חומרי חקירה רבים, אך לא את המידע שנאסף בגרמניה. המבקשים טענו שלמידע זה הייתה חשיבות מכרעת בפרשה מאחר והחברה הגרמנית היא שגרמה לבעיה והמאשימה אף חקרה את המפעל במקום. על כן, היה מדובר בחומרים רלוונטיים שהיה ראוי להעביר לידי הנאשמים. הודגש שהחומרים נדרשו לצורך ניהול קו ההגנה של הנאשמים במסגרתו נטען שאדם סביר לא היה יכול לצפות את הכשלים הרבים והמצטברים שנפלו בהתנהלות החברה הגרמנית.


מנגד, המשיבה התנגדה לבקשה מכמה סיבות. ראשית, נטען שהחקירה נגד הנאשמים דנן התמקדה בשאלת אחריותם כבעלי תפקידים בישראל לשיווק המוצר מבלי להודיע על המחסור בוויטמין. קרי, לא בשאלת האחריות על היעדרו של הרכיב מלכתחילה. אי לכך, נטען שהחומר שנאסף בגרמניה כלל לא היה רלוונטי לנאשמים.

 

שנית, נטען שהחומרים שהיו רלוונטיים הועברו משכבר לעיון הנאשמים. שלישית, המאשימה טענה שחלק מהחומרים אותם הנאשמים ביקשו כלל לא היו בידיה אלא בידי רשויות החוק בגרמניה. לפיכך, גם לו בית המשפט יורה על העברת החומרים, הדבר היה תלוי ברצון הטוב של משטרת גרמניה.


בית המשפט הורה על העברת חומרי החקירה


לרוב, על מנת להכריע בבקשה המוגשת מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, מוצגים בפני בית המשפט המסמכים נשוא הבקשה. במקרה זה, השופטת לא הייתה יכולה לעיין בחומרים מאחר והם היו בגרמניה. אי לכך, היה עליה להפעיל שיקול דעת ולהכריע בזהירות בבקשה.


נקבע שעל פי עובדות המקרה, לפיהן החקירה בגרמניה ובישראל התנהלה תוך שיתוף פעולה של הרשויות, הרי שהחומר שנאסף היה רלוונטי בעיני המשיבה. הודגש שהמבחן לקביעת הרלוונטיות לא היה נעוץ בחשיבות החומר לצורך הוכחת האישומים. אלא, הקשר בין הנאסף לבין כתב האישום ומידת היכולת שניתנה לנאשמים להתגונן מפני האישומים. על סמך מה שכן הוצג בפני השופטת, היא קבעה שחומר החקירה היה רלוונטי עבור הגנתם של הנאשמים.


לא זו אף זו, לא הוכח שמסירת החומר תפגע באינטרס ציבורי זה או אחר שהצדיק סירוב לבקשה. באשר לטענת המאשימה לפיה החומר המבוקש היה מצוי בגרמניה, השופטת הדגישה שלאור שיתוף הפעולה בין המדינות כפי שהיה עד כה, ניתן היה לצפות שלא יהיה קושי בהשגת החומרים המבוקשים. בסופו של דבר, הבקשה התקבלה.