החמרה בעונשו של נאשם בתיק שהוחזר מערעור

בעניין: מדינת ישראל – פמת"א
ע"י ב"כ עו"ד גולדנברג
אין הופעה לתביעות המאשימה
נ ג ד
משה– בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד איתי רגב-ס.צ הנאשם


פרוטוקול

לפני הכרעת הדין, ביהמ"ש חוזר ושואל את הנאשם אם הוא מודה בעבירה הנוספת, והנאשם משיב.

הנאשם:
כן, אני מודה, אני רוצה לגמור את הכל. ואני מבין שביהמ"ש בודק את העונש המוצע ולא כבול בו.

ג ז ר - ד י ן

כתב אישום, שהוגש לבית משפט זה, ב – 19.10.04, מיחס למשה יעקב יליד 1958 (להלן: "הנאשם"), שבתאריך 10.02.04 בצומת הרחובות ברקוביץ' - וייצמן בתל-אביב, ליד פתח הכנסת העצורים לבית המשפט, החזיק 10.56 גרם הרואין מחולקים ל-10 מנות. כשניגש אליו שוטר, ניסה הנאשם לבלוע את ההרואין. הנאשם הורשע על פי הודאתו בהכשלת שוטר עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז – 1977, והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים תשל"ג-1973.

בטרם טיעונים לעונש, ביקשו הנאשם ובא כוחו עו"ד רגב להזמין תסקיר משירות המבחן. הבקשה התקבלה למרות התנגדות התביעה, שטענה כי אין מקום לגישה שיקומית לנוכח חומרת העבירות ועברו המכביד של הנאשם, המשתקף בגיליון הרשעותיו הקודמות. התביעה לא שינתה מעמדתה המחמירה לאורך כל הדיונים שבפני (עמ' 6, 8, 9 ו- 15 לפרוטוקול).

שירות המבחן נדרש, כמקובל, לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הרשעותיו הקודמות, ניקיונו מסמים ומאמצים שהשקיע בהליך שיקומי. השירות המליץ להסתפק בעונש מרתיע מבלי להעמיד הנאשם בפיקוח, בהתחשב במעורבותם של גורמים אחרים בנאשם.

בסופו של יום לאחר בחינת השיקולים לחומרה ולקולה והתייחסות לפסיקה רלוונטית מצאתי ב-13.12.05 לגזור עונשו של הנאשם לעשרים וארבעה חודשי מאסר, מהם תשעה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי כמפורט בגזר הדין שבעמ' 17-23 לפרוטוקול (להלן: "גזר הדין").

לבקשת הסנגור נדחה ריצוי העונש כנגד הפקדת ערבויות, על למנת לאפשר לנאשם לשקול הגשת ערעור.

ערעורו של הנאשם נשמע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בפני הרכב בראשות כבוד השופט ש. טימן. ביום 25.03.07 הודיעו הסנגור, עו"ד רגב ונציגת פמת"א עו"ד ט. גולדנברג, לבית משפט שלערעור על הסדר טיעון אליו הגיעו שעיקרו החזרת הדיון בפני על מנת לאפשר לנאשם להודות בעבירה נוספת אותה ביצע זמן קצר לפני תאריך הערעור. הצדדים הודיעו שיבקשו במשותף להטיל על הנאשם עונש זהה לזה שנקבע בגזר הדין "מבחינת היבט המאסר בפועל". (להלן: "הסדר הטיעון").
בית המשפט שלערעור נענה לבקשה הגם שלא מצא טעות או פגם בפסק הדין שיצא מלפני, ולא קיבל את הערעור ופסק כדלקמן:
"על פי הסכמת הצדדים אנו מבטלים את גזר הדין של בית משפט קמא ומחזירים את התיק בפני כב' השופטת דורית רייך שפירא, ....שאז (לאחר ההרשעה בעבירה הנוספת – תוספת שלי – ד.ר-ש) ייגזר עונשו בגין שתי העבירות גם יחד". (ראו פרוטוקול ופסק דין בע"פ 70016/06).

משהוחזר התיק בפני, קיימתי ב- 10.05.07 דיון במעמד נציגת התביעות ממשטרת ישראל עו"ד א. קרא, נציגת פמת"א עו"ד פ. גלבר, הנאשם והסנגור, שכולם הוזמנו כדין. על פי הסדר הטיעון הנאשם הודה בעבירת גניבה אותה ביצע ב- 4.02.07 והורשע בהתאם, לאחר שהוסבר לו יותר מפעם כי הסדר הטיעון לא מחייב את בית המשפט (ראו הכרעת דין עמ' 27 לפרוטוקול).

התובעת, עו"ד גלבר מפמת"א, טענה שנסיבותיו האישיות של הנאשם ידועות היטב לבית משפט זה. לגישתה, מעידתו הנוספת ארעה בנסיבות שאינן מחמירות והוסיפה, שלדעתה עונש התרעתי שיחול על עבירות רכוש ויתווסף לעונש שהושת על הנאשם בתיק המקורי, הוא עונש ראוי.

באופן טבעי טען הסנגור שראוי לכבד את ההסדר, ולא שכח לציין שההסדר הובא גם בפני בית המשפט המחוזי. בנוסף לטיעוניו המקוריים ביקש להתחשב במצב בריאותו הלקוי של הנאשם הסובל ממחלות שונות, מבלי שסמך דבריו על תיעוד.

לאחר ששמעתי הטיעונים הנוספים וחזרתי ושקלתי הנסיבות העתי למסקנות כדלקמן:
1. ככלל, חזקה על התביעה שהיא מפעילה שיקול דעת מקצועי לפני שהיא מתקשרת בהסדר טיעון ומתחשבת במכלול הנסיבות הרלבנטיות, ביניהן עברו של הנאשם, נסיבותיו האישיות, מהות העבירה נשוא ההרשעה ורמת הענישה הראויה. על התביעה להביא בפני ביהמ"ש את מכלול שיקוליה כדי שאפשר יהיה לבדוק אותם.
2. לאחר בדיקת שיקול דעתה של התביעה, נוהגים בתי משפט לכבד הסדרי טיעון סבירים, המאזנים בין האינטרסים הנוגדים, לכאורה, של כלל הציבור מחד גיסא והנאשם הספציפי מאידך גיסא. ראו לעניין זה פסקי דין עקביים החל מסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70, בע"פ 532/71 בחמוצקי נ' מדינת ישראל, דרך ע"פ 6675/95 שילוח נ' מדנית ישראל, ד"נ 1312/93 פלדר נ' מדינת ישראל ופסה"ד המסכם, ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577 (2002), שיצא מלפני בית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים.
3. על אף האמור כאן, הלכה היא שהסדר טיעון איננו "סוף פסוק" ועל בית המשפט האחריות הסופית לעונש המוטל על נאשם. בית המשפט לא קשור בהסדר שבין הצדדים. בית משפט מחוייב לבחון כל מקרה לגופו, תוך התייחסות לעקרונות כלליים, ביניהם בדיקה אם אין ההסדר חורג ממדיניות ענישה ראויה ואם יש בו תגובה מתאימה לעבירות נשוא ההרשעה במקרה הספציפי שבפניו.
4. מדיניות ענישה ראויה משמעה תגובה שיפוטית בגין המעשה נשוא ההרשעה שיש בה לשרש עבירות ולהגשים התכלית החקיקתית. העונש חייב להיות מחנך ומרתיע ומשכך הוא חייב להיות פרופורציונאלי לעונש הקבוע בחוק, תוך התחשבות במכלול נסיבות ביניהן, הודאת הנאשם, נטילת אחריות ונסיבות אישיות. ראו לעניין זה פסה"ד בע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מ"י. וע"פ 5106/99 אבו נאג'ימה נ' מ"י. וכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"פ 70145/02 יוסף סעדה נ' מ"י (פורסם באתר המשפטי נבו) החלטה מיום 16.1.03.
5. מן הכלל אל הפרט: קודם לגזירת דינו המקורי של הנאשם סברתי, על סמך הנתונים והטיעונים שהיו בפני אז, שקשה במקרה זה למצוא את הנקודה, בה מתאזנים האינטרסים הציבוריים והאישים (בעמ' 19). לאחר התלבטות קשה מצאתי לא לדון את הנאשם במלוא חומרת הדין חרף החומרה שבעצם ההחזקה והניסיון להסתיר עשר מנות הרואין, הממכר שבסמים, במשקל כולל שלמעלה מ- 10.5 גרם נטו, בקרבת מקום הורדת אסירים/עצירים המובאים לבית המשפט. לא החמרתי עם הנאשם למרות שחומרת שהעבירות מקבלות משנה חומרה בהתחשב ב- 15 הרשעותיו הקודמות במגוון עבירות, ועונשים שהוטלו עליו בעבר, ביניהם מאסרים בפועל, לא הרתיעו אותו. אינני סבורה שזהו המצב בשלב זה של הדיון, לאחר הרשעתו הנוספת של הנאשם.
6. הניסיון המשפטי מלמד, שעבריינות רכוש מממנת את מירב צריכת הסמים ופוגעת קשה באזרחים שומרי חוק. גם גניבת פריטים שערכם הכספי נמוך, מקצרת את הדרך למנת סם נכספת, למי שלכוד בהתמכרותו, וחסר את המשאבים הדרושים.
7. העובדה שערב שמיעת ערעור, לא נרתע הנאשם מלבצע עבירת גניבה, וגם מאסר בפועל, שנגזר עליו, לא מנע ממנו לעשות כן, מטילה ספק של ממש (אם לנקוט בלשון המעטה) באמיתותם של טיעוני הגמילה,השיקום והחזרה למוטב.
8. לא שמעתי דבר על נסיבות ביצוע עבירת הגניבה, פרט לכך שהנאשם גנב באוטובוס שלוש כרטיסיות.
9. מי שבנסיבות כאלה, לא מצליח לרסן עצמו, חוזר ועובר עבירה, מעיד על עצמו שאיננו ראוי להתחשבות ולאימון. על אדם כזה מחוייב בית המשפט לגזור עונש על פי מידת הדין. העונש הראוי איננו סלחני כפי שמציעים הצדדים בהסדר הטיעון. לא שמעתי שום נימוק בעל משקל משכנע שיש בו, אם לא לאיין, להפחית במשהו מכובד משקלם של הנימוקים לחומרה.
10. משבוטל גזר הדין, אמורה אני להחליט בעניינו של הנאשם עונש על פי מידת הדין וכפי שמחייבות הנסיבות, הן בגין העבירות המקוריות והן בגין העבירה הנוספת.
11. העונש המוצע, איננו תואם את מדיניות הענישה הרצויה. אין בו להוציא מן הכוח אל הפועל כוונת המחוקק ואין בו לקדם לא את המלחמה בעבריינות בכלל ולא את מיגור עבירות הסמים בפרט. אשר על כן אין בידי לכבד את הסדר הטיעון.
12. יחד עם זאת בית המשפט הגוזר את הדין איננו מתעלם מהנאשם בפניו תהא העבירה נשוא הרשעה חמורה ככל שתהא. במקרה זה אתחשב בהודאה, בזמן הרב שחלף מאז ביצוען של העבירות בתיק העיקרי, ועמדתה של פמת"א בהסדר הטיעון. אלמלא היא, הייתי מקבלת בשלב זה את עמדתה המחמירה של התובעת המשטרתית בהופיעה בפני בתיק העיקרי, ותקופת המאסר שהיתה מוטלת על הנאשם היתה מממושכת בהרבה. כנגזרת מהסדר הטיעון לא אמצה עם הנאשם את מלוא חומרת הדין. הענישה שתצא מלפני כיום תהא מעין "פשרה" בין העונש המוצע לעונש הראוי על פי דין בגין כל העבירות בהן הורשע הנאשם.
13. סוף דבר אני גוזרת כדלקמן:
א. 25 חודשי מאסר, מהם 11 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא לא יעבור הנאשם עבירות סמים ורכוש מסוג פשע לרבות ניסיון.
ב. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שנתיים מיום שחרורו מהכלא לא יעבור הנאשם עבירות סמים ורכוש מסוג עוון וכן עבירה על סעיף 275 לחוק העונשין.
ג. המוצגים להשמדה.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום י"ז בסיון, תשס"ז (3 ביוני 2007) במעמד הצדדים.

דורית רייךֿֿשפירא, שופטת



קלדנית: אורלי אמברצ'י


הסנגור:
אני אבקש שביהמ"ש יציין בהחלטה נוספת את העובדה שהנאשם מטופל במתדון ושיאושר לו המשך הטיפול ובמידת האפשר להיענות לבקשת הנאשם ולסווג אותו כ"אסיר נציבותי". כמו כן במידה ולזכות הנאשם הפקדה במזומן שהופקדה בתיק זה, לאחר תחילת ריצוי העונש, תוחזר ההפקדה לידי אשת הנאשם, גב' סימי משה, ת.ז. 12273140.

התובעת:
אין התנגדות.

החלטה

כמבוקש.

ניתנה היום י"ז בסיון, תשס"ז (3 ביוני 2007) במעמד הצדדים.


דורית רייךֿֿשפירא, שופטת
קלדנית: אורלי אמברצ'י