הכרעת דין וגזר דין בעניינם של רוני ודוד הררי במסגרת הסדר טיעון

בעניין: מדינת ישראל
המאשימה
נ ג ד
1 . הררי (רון) רוני
2 . הררי דוד
הנאשמים
נוכחים: ב"כ המאשימה עו"ד תהילה גלנטה
הנאשמים וב"כ עו"ד משה שרמן

פרוטוקול
עו"ד גלנטה:
הגענו להסדר טיעון, לפיו יוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן. הנאשמים יודו ויורשעו בעובדות כתב האישום המתוקן. הגענו גם לענישה מוסכמת, במסגרתה יושתו על הנאשמים 11 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרם, שמניינם הוא ביום 8.12.2008. מאסר מותנה. כל אחד מהם ישלם 9,000 ₪ פיצוי למתלונן וכל אחד מהם ישלם 1,000 ₪ קנס, כשנחלק את סך ה-10,000 ₪ ל – 10 תשלומים לכל אחד, החל מהיום.

החלטה

אני מתירה הגשת כתב האישום המתוקן.
ניתנה היום, א' באדר, תשס"ט (25 בפברואר 2009), במעמד הצדדים.

ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת

עו"ד גלנטה:
לגבי הנאשם 1, המאסר של 11 חודשים, כולל מאסר מותנה בר הפעלה בתיק של בית המשפט המחוזי בתל אביב שמספרו 40012/04.

עו"ד שרמן:
בתיק 40012/04 בבית משפט מחוזי בתל אביב, קיבל הנאשם 2 מאסרים על תנאי, אחד של שנתיים ואחד של חצי שנה. על המאסר על תנאי של השנתיים, על כל עבירה שיש בה אלימות פיזית, וכן 6 חודשים שהנאשם לא יעבור עבירה של איומים. והחליטו בפרקליטות שהעבירה היא לא איומים בכוח אלא עבירת איומים, ולכן הוחלט להפעיל את התנאי הזה.

עו"ד גלנטה:
אני מציגה את גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, וכן רישום פלילי של הנאשמים

התקבלו וסומנו ת/1, ת/2, ת/3.

עו"ד גלנטה:
התביעה הגיעה ביחד עם ההגנה להסדר זה, שחורג לקולא מרף הענישה שהתביעה בדרך כלל עותרת לו בנסיבות דומות, וגם מרף הענישה של בתי המשפט, כשהנימוק העיקרי הינו קשיים ראייתיים כאלה שהתהוו במהלך ניהול התיק וקשיים אחרים. קשיים אלה, העיבו על יכולת ניהול התיק בשעה שהנאשמים גם עצורים עד לתום ההליכים נגדם, הביאו אותנו לגיבוש ההסדר זה, שלדעת התביעה מאזן באופן ראוי, בן חומרת העבירות, העבר של הנאשמים, לבין החשיבות של הודאת הנאשמים במיוחס להם, הן מבחינת התביעה והן מבחינת המתלונן ואשתו, לבין קשיים ראייתיים אחרים, חסכון בזמן שיפוטי. המתלונן ואשתו עדיין נמצאים בארץ.
התיק מבוסס על עדותם של המתלונן ואשתו, כפי שנכתב בבקשה לעדות המוקדמת, מאוד חששו לבוא ולהעיד, אנחנו נאלצנו לבקש מבית המשפט המחוזי תנאים להבטחת התייצבותם. המתלונן ואשתו חוששים מאוד מהעדות בבית המשפט. הקושי לאחר ששוחחנו עם המתלונן ומקריאת התלונה, עולים קשיים מהתלונה. לאור כל זה הגענו להסדר שטומן בחובו גם הרתעה במובן של עונש המאסר, וגם פיצוי משני הנאשמים למתלונן.

נאשם 1:
הבנתי את הסדר הטיעון, כתב האישום הוסבר לי ואני מודה בעובדותיו. ידוע לי כי בית המשפט אינו כפוף להסדר הטיעון.

נאשם 2:
הבנתי את הסדר הטיעון, כתב האישום הוסבר לי ואני מודה בעובדותיו. ידוע לי כי בית המשפט אינו כפוף להסדר הטיעון.

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה המיוחסת להם, של סחיטה באיומים, כהגדרתה בסעיף 428 סיפא לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

ניתן היום א' באדר, תשס"ט (25 בפברואר 2009) במעמד הצדדים

ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת


עו"ד שרמן:
אם היו נשמעות הראיות בתיק זה, סיכויים של הנאשמים להזדכות היה רב, לכן גם לתביעה וגםלהגנה היה סיכון מסוים בתיק זה, ולכן הצדדים הגיעו להסדר. הסיכונים היו קשיים ראייתיים קשים מאוד, הן מבחינת החומר שנגלה לנו ולא נגלה לנו, יש להניח שהמדינה לא יכלה לחשוף בפנינו את החומר שלא נגלה בפנינו. אם בית המשפט היה מחייב את המאשימה להביא את החומר, כנראה שהתביעה היתה מבקשת לחזור בה מכתב האישום.
עדותו של העד הספציפי, המתלונן, היא עדות בעייתית, משום שיש לו עוד עיסוקים בחיים עם רשויות החוק, גם לטוב וגם לרע. מדובר במתלונן שיש לו 48 הרשעות, מתוכם עבירות סחיטה באיומים רבות ובכוח, מרמה והונאה, עדות כוזבת בבית המשפט. התברר שכחודשיים לפני תלונתו, הוא הורשע בבית המשפט ברחובות, והתברר שהמילים שהוא אומר שהקליינט שלי אמר לו "אני אאנוס את אשתך ..."וכו' , הוא הורשע כאומר זאת למישהו אחר בתיק אחר. התברר שכשהוא אמר לו את אותם משפטים, המתלונן דקר אותו באותו תיק.
העדויות של המתלונן לא מתאימות לאיכוני הפלאפונים, כי חוץ מעדותו אין שום חיזוק בסיוע לעדותו, הראיות החיצוניות סותרות את העדויות שלו.כך למשל הוברר, כי הוא הזמין טיסה לחו"ל, שבועיים לפני המועד שלדבריו ביקש לנסוע מחשש מפני הנאשם 1.
המתלונן משקר בצורה כרונית. יש לנו פסקי דין שבית המשפט אומר שלא מאמינים לו על דברים שהוא אומר.
אנחנו יודעים שאם בית המשפט ירשיע, הענישה לא תהיה כמו עסקת הטיעון, התביעה יודעת שאם בית המשפט לא יאמין, הוא יזכה את הנאשמים. אשתו היא לא מחזקת אותו, אלא סותרת אותו, גם ביניהם יש בעיה. הם לא אומרים אותו דבר לגבי מה שהיה בפגישות.
אנחנו מודים בעובדות הקיימות בכתב האישום המתוקן, ואין לכך קשר למה שטענתי קודם ביחס לקשיים הראייתיים.

עו"ד גלנטה:
שוחחנו עם המתלונן מספר פעמים. עמדתו הראשונה היתה שהוא מתנגד להסדר, שאין בהסדר כדי להבטיח את שלומו. הפניה השניה נערכה לפני מספר ימים פעם נוספת, שהמתלונן מסר שאין לו עניין בהסדר, והסכמתו להסדר מותנית בכך שהוא יקבל אבטחה.
התביעה מצאה לנכון בנסיבות העניין, לדחות את עמדתו של המתלונן, אחרי שעיינו בכובד ראש בטענתו, והחלטנו לדחות את העמדה הזו ולקבל את ההסדר, לאור הקשיים הראייתיים שנוצרו בתיק זה.

עו"ד שרמן:
המתלונן מתנגד להסדר, ואפשר להבין שהוא לא מתנגד בגלל הפחד, אלא הוא מתנגד כי המרשרשים הכספיים הם לא מספיקים לו.
מלכתחילה לא היה מדובר על פיצוי למתלונן אלא רק על קנס. הבוקר ביקשו מאיתנו להפוך את זה לפיצוי, חלק מזה, אז אמרנו בסדר. כי לגבי קנס זה מספיק, אבל כפיצוי זה מעבר לכל פרופורציה. אין תקיפה בתיק הזה או פציעה.
המתלונן לא נפגע, מדובר בסחיטה באיומים ברף הנמוך.
המתלונן , כאשר הוא מספר שהוא רוצה את הדרכונים לנסוע לחו"ל, הרי מישהו מפחד והוא סוגר את העניין בנעימים. על פי הוראות פרקליט המדינה וההנחיות, בעניין של עסקת טיעון ויש רק חובה להודיע למשפחה או למתלונן על העסקה, בהנחיות של פרקליט המדינה נאמר במפורש שלא יכולה להשפיע החלטת המשפחה על הפרקליטות. הגוף המוסמך מבחינה זו, היא פרקליטות המדינה.
גם החוק לא כותב בכפוף להסכמה, אלא רק להודיע לצד שכנגד.
דבר זה עלה לא מזמן בתיק רצח וכך קבע בית המשפט.
הפרקליטות אומרת לבית המשפט כי שמעו את המתלונן פעמיים ולא הסכימו איתו כי יש קשיים ראייתיים מהותיים. יש למתלונן הרשעות ויש לו היסטוריה כשקרן כרוני.
אני אומר לבית המשפט כי חזקה על פרקליטת המחוז כי הגיעו למסקנה הנכונה, היו מספר ישיבות והרגשנו שעד שהעסקה מתבצעת השוויתי אותה ללידה.
אין כוח ואין כפיה, הראינו שהוא ענה לטלפון, הוא ירד מהרכב מתי שהוא רצה ולכן אין כפיה. אותם משפטים שהופיעו בכתב האישום, הופיעו במשפט אחר נגד המתלונן עצמו.
בסעיף 17, שהיה מדובר באקדח שהוא לא אקדח ירי ממש, הסעיף נמחק בהסכמת ב"כ המאשימה, לכן כאשר מדובר בקשיים ראייתיים מהותיים, הלכת בית המשפט העליון היא שבית המשפט יכבד את עסקת הטיעון. במידה והעסקה שמתקיימת בין הצדדים.
לא התחילו להישמע הראיות ובית המשפט לא מכיר את חומר הראיות, ועל כך אמר השופט בך, בנסיבות אלה, נסתר רב על הנגלה בבית המשפט.
מדובר בנאשם 1 שיש לו ילד בן שנתיים וחצי, אשתו בהריון בחודש השמיני. העבר הפלילי שלו היה מכביד לפני 10 שנים, ולאחר מכן העבירות לא רציניות.
אנו נבקש לכבד את עסקת הטיעון.

עו"ד נודל:
אני מצטרף לדברי חברי.
מדובר בנאשם 2 בן 47 שהודה והורשע במסגרת הסדר הטיעון. עברו של נאשם זה, אינו כולל עבירות של סחיטה באיומים או עבירות אלימות. רוב רובו של העבר של הנאשם 2, עניינו שימוש בסמים ועבירות רכוש. מאסרו האחרון בכלא, היה בשנת 95. מדובר בנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים והוא סבא.
בנסיבות העניין, ההסדר ראוי ואנו נבקש לכבד אותו.





גזר דין


הצדדים הגיעו להסדר טיעון, עוד בטרם הוחל בשמיעת הראיות בתיק זה.

לכתב האישום שהוגש ביום 14.12.2008, נלוותה בקשה לגביית עדות מוקדמת של המתלונן ואשתו, שהוגשה ביום 30.12.2008.

לאור העובדה שכתב האישום כבר הוגש לתיק, ניתנה בשעתו החלטה כי עדותם של המתלונן ואשתו לא תישמע כעדות מוקדמת, אלא כעדות מקדימה, במסגרת התיק העיקרי. ברם, כאמור בטרם נשמעה עדות זו, או כל עדות אחרת, הגיעו הצדדים להסדר טיעון אשר במסגרתו תוקן כתב האישום, כאשר הסדר זה כולל גם הסכמה לעניין העונש.

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן, שלפיהן הורו למתלונן לנסוע לבית הנאשם 1 במטרה לשוחח, והמתלונן נסע לשם ברכבו של הנאשם 1. עם הגיעם לבית הנאשם 1, ישבו הנאשמים ומספר גברים נוספים בחדר, הנאשם 1 סיפר למתלונן כי אדם בשם אבי אסרף סיפר לו עובדות שונות מהמתואר מהתלונה שהגיש המתלונן בשעתו במשטרת בלגיה, על סחיטה באיומים, וביקש לגמור את הסיפור בתשלום כספי בסך 50,000 $. משאמר המתלונן לנאשם 1 כי אין לו את הסכום המבוקש, הורה לו הנאשם 1 להכניס את רכבו לחצר. הנאשם 2 שב לחדר עם רשיונות הרכב של המתלונן, ואז היו חילופי דברים בין הצדדים, אשר במסגרתם, כך על פי עובדות כתב האישום המתוקן, אמר לו הנאשם 1 "אני יודע שקנית בית ויש לך כסף" ודרש מהמתלונן לחתום על שטר חוב בסך 50,000 $ לזכות הנאשם 1.

כתב האישום מתאר חילופי דברים נוספים, ומסתיים בכך שהמתלונן, מפאת האימה שהטילו עליו הנאשמים, חתם על שטר חוב בסך 50,000 $ לזכות הנאשם 1, ובסמוך לאחר מכן, רכש כרטיסי טיסה ונסע עם אשתו וילדיו לחו"ל, למספר ימים.

בסופו של כתב האישום נאמר, כי ביום 12.11.2008, הגיע הנאשם 2 יחד עם אדם אחר לבית המתלונן ונקש על הדלת, אך לאחר שאשת המתלונן צעקה כי תזמין את המשטרה, עזבו את המקום.

כאמור, הנאשמים הודו במסגרת הסדר הטיעון בעובדות כתב האישום המתוקן.

ב"כ המאשימה טענה בנימוקיה לעונש, כי בין הצדדים הושג גם בסדר לעניין העונש, שפרטיו יובאו להלן. לדבריה, ההסדר הושג עקב כשלים ראייתיים שהתגלו בתיק, עוד בטרם הוחל בשמיעת הראיות, לאור סירובו של המתלונן ו/או חששו, להעיד בבית המשפט, ולאור קשיים נוספים שהניעו את הפרקליטות להגיע להסדר האמור.

ב"כ הנאשם 1 הרחיב בתיאור הקשיים, כאשר ב"כ המאשימה אינה מתנגדת או מסתייגת מהתיאור האמור. לדבריו, הוברר לצדדים כי למתלונן 48 הרשעות קודמות בעבירות שונות, המתלונן עצמו נתפס בעדות שקר בבית המשפט במקרה אחר, ובתיק עצמו, קיימים קשיים ראייתיים רבים ששני הצדדים היו ערים להם.

הסנגור, עו"ד שרמן, ציין כי הנאשמים מודעים לקשיים הראייתיים, אך בחרו בכל זאת להודות בעובדות כתב האישום, ואין הם מבקשים לחזור בהם מהודאתם, אלא לשכנע את בית המשפט, כי מדובר בהסדר שהושג, לאחר שיקול דעת מעמיק מטעם שני הצדדים.

ב"כ הנאשם 2, עו"ד נודל, הצטרף לדבריו של עוח"ד שרמן, וביקש להדגיש כי למרשו אין עבר פלילי מכביד, וכי המאסר האחרון שריצה, היה בשנת 95.

לתיק בית המשפט, הוגש הרישום הפלילי המתייחס לשני הנאשמים.

עיון ברישום המתייחס לנאשם 1 (ת/3) מלמד, כי ההרשעה האחרונה לגביו, ניתנה ביום 31.12.2006 על ידי בית משפט השלום בתל אביב, כאשר הואשם בעבירה של הסגת גבול פלילית, ונגזר עליו תשלום קנס בסך 500 ₪.

לתיק בית המשפט הוגש גם גזר דין ובו מאסר על תנאי בר הפעלה, שניתן בתיק פלילי 40012/04 על ידי כב' השופט גורפינקל, ביום 22.6.2004 (ת/1).
שני הצדדים מסכימים, כי פסק הדין מתייחס לשני עונשי מאסר על תנאי שהוטלו על הנאשם 1, כאשר העונש הרלוונטי לענייננו, הוא עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים, למשך שנתיים, כאשר התנאי הוא שהנאשם לא יעבור שנתיים מיום שחרורו עבירה של איומים, או עבירה שיש בה יסוד של איומים, לרבות ניסיון לעבירה כזו.

עונש המאסר המוסכם על הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, פורט והוסבר בהרחבה על ידי ב"כ הצדדים. הצדדים ערים לכך שמדובר בעונש קל יחסית, אך הם תמימי דעים, כי לאור הקשיים הראייתיים שהתגלו בתיק זה, וכן העובדות המיוחדות הנוגעות למתלונן ולאישיותו, מדובר בהסדר ראוי.

הפרשה בה מואשמים הנאשמים אינה פרשה קלה. הנאשמים הרי הודו בעבירה של סחיטה באיומים בנסיבות שתוארו בכתב האישום, ובגזר הדין.

יחד עם זאת, צודק הסנגור עו"ד שרמן באומרו, כי כאשר מדובר בהסדר טיעון שהושג טרם תחילת שמיעתן של העדויות בתיק, וכאשר בית המשפט היושב לדין לא נחשף עדיין לחומר הראיות, על בית המשפט לצאת מתוך הנחה כי הצדדים שקלו היטב את הנסיבות ואת ההסדר שהושג, ולכן רק בנסיבות חריגות לא יכבד בית המשפט את ההסדר שהושג בעיתוי זה.

כלל ידוע הוא ואף הוסבר לנאשמים, כי בית המשפט אינו חייב לכבד את הסדר הטיעון, ובידיו שיקול הדעת אם לסטות ממנו, אם לאו.

בנסיבות העניין, מצאתי כי יהא זה אך ראוי לכבד את הסדר הטיעון, לאור הטיעונים כפי שנשמעו מפי הצדדים, והעובדה שהסדר הטיעון הושג בטרם הוחל בשמיעת הראיות.

ראוי לזכור ולהזכיר, כי כל נאשם הוא בחזקת חף מפשע, עד אשר יוחלט אחרת, והחלטה מעין זו מתקבלת על סמך הודאת הנאשם, כפי שאירע במקרה זה, או לאחר שמיעת העדויות במקרה שאין הודאה.

כאמור, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ושוכנעתי, כי ההסדר משקף נאמנה את חומרת העבירה ונסיבותיה מחד גיסא, ואת הקשיים הראייתיים הגלומים בחומר החקירה ובעדויות שהיו צפויות להישמע, מאידך גיסא.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:
א. 11 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרם, החל מיום 8.12.2008. תקופה זו כוללת את המאסר על תנאי למשך 6 חודשים, שהוטל על הנאשם 1 בלבד, במסגרת ת.פ. 40012/04 אשר ירוצה בחופף לעונש האמור.
ב. מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורם ממעצר, לא יעברו עבירה של סחיטה באיומים, או נסיון לסחיטה באיומים.
ג. תשלום פיצוי בסך 9,000 ₪ פיצוי למתלונן על ידי כל אחד מהנאשמים
ד. תשלום קנס בסך 1,000 ₪ קנס על ידי כל אחד מהנאשמים
הפצוי והקנס בסכום כולל של 10,000 ₪ ישולמו ב – 10 תשלומים שווים, החל מיום 15.3.2009 ובכל 15 לחודש.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום א' באדר, תשס"ט (25 בפברואר 2009) במעמד הצדדים

ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת
קלדנית: א. אילנה.