לפי סעיף 80 לחוק העונשין, בית המשפט רשאי לצוות על אוצר המדינה לשלם לנאשם במשפט פלילי את הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו, במידה שהאחרון זוכה מהעבירות שיוחסו לו, או שכתב האישום בוטל, אך רק אם לא היה קיים יסוד לאשמה מלכתחילה, או שהיו נסיבות אחרות שהצדיקו פיצוי. כלומר, בית המשפט יורה על תשלום פיצוי בגין ניהול הליך פלילי שסופו זיכוי הנאשם, רק אם כתב האישום הוגש ללא יסוד של האשמה או שהתקיימו נסיבות אחרות המצדיקות זאת.
יש לכם שאלה?
פורום כתב אישום
פורום מעצר
פורום פלילי
על פי ההלכה המשפטית, הבחינה האם התקיים יסוד של האשמה הינה אובייקטיבית ונעשית על פי מתחם הסבירות בנסיבות המקרה. בנוסף, יש לבחון את מכלול העובדות בתיק – האם היה בהן כדי ללמד על קיומו של מעשה עבירה שבוצע על ידי הנאשם, והאם הראיות הצביעו על כך. באשר לעילה השנייה, מדובר בעקרונות של צדק שנתונים לשיקול דעתו של בית המשפט, בכפוף למאפייני המקרה הפרטני. דוגמא לתביעה מכוח סעיף 80 ניתן לראות בפסק הדין דנא.
במקרה הבא, חשוד שזוכה מעבירת ההריגה פנה לבית המשפט בבקשה לפסוק לו פיצויים בעקבות זיכויו. בקשתו של החשוד התבססה על סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 ובמסגרתה, הוא ביקש לשלם לו פיצוי בגין החזקתו במעצר במשך 197 ימים ותשלום שכר טרחה לעורך הדין. בית המשפט המחוזי שדן בבקשה דחה אותה ולכן, החשוד הגיש את הערעור דנן.
הכרעה
השופט קבע שדינו של הערעור להידחות. נפסק שהבסיס לזיכוי של החשוד היה טענת ההגנה העצמית, לגביה נותר ספק סביר. שכן, החשוד עצמו הודה בעת חקירתו במשטרה שייתכן שהוא הגזים במכות אותן היכה את המנוח. אי לכך, היה קיים יסוד מסוים של אשמה ולכן הגשת כתב האישום הייתה מוצדקת, גם אם לבסוף החשוד זוכה. לפיכך, לא התקיים התנאי שבסעיף 80 לחוק העונשין שהצדיק תשלום פיצויים.
באשר לנסיבות אחרות שהצדיקו תשלום פיצוי, החשוד שהה תקופה ארוכה במעצר. אולם, תקופת המעצר הייתה יכולה להועיל לו מאחר והוא היה נרקומן ובמעצר התאפשר לו לעבור גמילה. עם זאת, החשוד הוא שסירב לעבור גמילה ואף החדיר לכלא סמים מיוזמתו. השופט קבע שנסיבות אלו שללו את זכאותו של החשוד לפיצוי בגין השהות במעצר, במיוחד לאור העובדה שזיכוי לא היה מוחלט. בסופו של דבר, הערעור נדחה.
.JPG)
