זיכוי מעבירות של שימוש חורג בשטח וסטייה מרישיון בנייה

לכל מבנה שנבנה בהתאם לתוכנית מתאר של המקום, יש ייעוד. קרי, האם הוא עתיד לשמש למטרת מגורים, מסחר, תעשיה, חקלאות וכד'. הדבר נכון גם באשר לשטח מסוים, עליו עוד לא נבנה דבר. אי לכך, כאשר אדם מבקש להשתמש בשטח לא למטרה לשמה הוא יועד מלכתחילה, עליו לקבל אישור מידי הרשות המקומית או העירייה שהנכס נמצא בשטחה. בנייה בהיעדר האישור עלולה לגרום לכך שאותו אדם יורשע בגין עבירת בנייה של שימוש חורג. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?
פורום פינוי בינוי
פורום מקרקעין
פורום מיסוי מקרקעין

במקרה דנן, הוגש לבית המשפט ערעור על הרשעת המערערים בעבירה של שימוש חורג וסטייה מרישיון הבנייה ההיסטורי שניתן לנכס. השטח נשוא המחלוקת נבנה במטרה לשמש כמוסך מרכזי של קואופרטיב "דן". לאחר שהמוסך הועבר למקום אחר, נעשו במקום שימושים מסחריים שונים בניגוד להיתר הבנייה שניתן בעבר.

טיעוני הצדדים

לטענת המערערים, היתר השימוש שניתן בעבר לבניין על ידי העירייה לא הגדיר במפורש מה היה השימוש המותר. שכן, הרישיון המילולי והתשריט תיארו את התכנון הפנימי של הנכס ואת תפקידו בעת מתן ההיתר ולאחר העברת המוסך, ניתן היה להשתמש בנכס בצורה אחרת. עוד נטען שהשימוש שנעשה בנכס היה קרוב למטרתו המקורית של ההיתר ועל כן, הותר. לחלופין, נטען שלא היה מדובר בשימוש חורג ולכן לא היה מקום להרשיעם. מנגד, המשיבה טענה שהשימוש שהותר בהיתר הבניה הוא השימוש היחיד המותר בנכס. מאחר שלא הוגשה בקשה חדשה ולא ניתן היתר שימוש חודש, הרשעתם של המערערים הייתה בדין.

הכרעה

על סמך תוכן ההיתר והמסמכים שהוגשו לצדו, נקבע שהבניין נשוא המחלוקת נבנה לשימוש מסחרי ובפרט, למוסך עבור אוטובוסי חברת דן. לאחר העברת המוסך, המערערים עשו בבניין שימוש מסחרי אחר – במקום נוהלה חנות לקרמיקה.

לטענת המשיבה, התיאור הפונקציונאלי בהיתר שאפשר הקמת מוסך במקום, היה חלק מהיתר הבנייה והוא שקבע מה היה ניתן לנהל בשטח. כלומר, המשיבה טענה שמבחינה חוקית, לא היה ניתן לנהל במקום חנות קרמיקה או כל חנות אחרת, פרט למוסך. המשיבה הוסיפה וטענה שהיה על המערערים לעבורתהליך של בקשה להיתר לשימוש חורג, על מנת לאפשר העלאת טענות נגד על ידי מי שעלול היה להיפגע מהשימוש השונה.

השימוש בשטח

אולם, השופטת קבעה שניהול חנות קרמיקה בשטח הפריע לסביבה בצורה פחותה מאשר ניהול מוסך אוטובוסים. על כן, אם היה מותר להפעיל במקום מוסך, קל וחומר שהיה ניתן להפעיל חנות והשכנים לא היו יכולים להתנגד. בנוסף, השופטת קבעה שהתיאור הפונקציונאלי בשטח הווה ראיה באשר לשימוש אך היה ראוי לבחון את השימוש בכללותו. כלומר, לא רק את התיאור הפרטני של החלקים שהרכיבו את החנות, כפי שהמשיבה עשתה בערכאה הראשונה.

כאמור, בבחינה של השימוש כולו בנכס כחנות קרמיקה, הייתה פחות הפרעה לסביבה מאשר שימוש כמוסך ולכן לא היה מקום להתנגדות. בסופו של דבר, הערעור התקבל והמערערים זוכו מהעבירות שיוחסו להם.