מרבית תביעות המזונות שמגיעות לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה הן לתשלום מזונות ילדים. עם זאת, תשלום מזונות יכול להיות גם כלפי בן הזוג, ההורים או אחיו של החייב. המקור לחובה זו הוא בחוק תיקון דיני משפחה (מזונות), אשר מסדיר גם את האפשרות להשבת הכספים ששולמו.
יש לכם שאלה?
פורום מזונות
פורום בית המשפט לענייני משפחה
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעת השבה. על פי עובדות המקרה, התובעים היו בני זוג והתביעה הוגשה נגד אחותה של התובעת. אמן של האחיות התגוררה יחד עם הנתבעת, כאשר במשך שבע השנים שקדמו לתביעה, התובעים הם שכלכלו את האם. לפיכך, הם הגישו תביעת השבה נגד הנתבעת, בגין המזונות ששולמו לאם.
לטענת התובעים, גם הנתבעת הייתה מחויבת לזון את אמה במזונות. זאת מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות). מנגד, הנתבעת טענה שהתובעים נשאו בנטל מזונות האם מרצונם החופשי ולא הוטל עליהם כל חיוב משפטי לעשות כן. לפיכך, לא קמה להם זכות לתביעת השבה מכוח החוק. הנתבעת אף טענה שהיה לא חבה להשיב לתובעים את הכספים אותם שילמו לאם, מרצונם החופשי.
חוק תיקון דיני משפחה (מזונות)
לפי סעיף 16(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), ניתן לתבוע החזרת תשלומי מזונות אם התובע שילם מעל המוטל עליו. אולם, ניתן לתבוע את ההשבה רק אם הנתבע נתן פחות מהמוטל עליו. במקרה זה, השופט הדגיש שהתובעים לא חויבו לשאת במזונות האם ועשו זאת מרצונם החופשי וטוב לבם. על כן, הרי שמעולם לא הוטלה עליהם חובה לספק מזונות ולא היה ניתן לראות בהם כמי ששילם "מעל המוטל עליו", כלשון הסעיף. כלומר, הם לא חסו בכנפי סעיף 16(א) לחוק.
לחלופין, התובעים טענו שסעיף 16(ב) חל עליהם. לפי סעיף זה, מי שנתן מזונות שלא היה חייב בהם ולא התכוון להעניקם במתנה, רשאי לדרוש החזרתם ממי שקיבלם או מי שהיה חייב בהם, במידה שאכן היה חייב. במקרה זה, התובעים אכן פרנסו את אם התובעת למרות שלא היו מחויבים לעשות כן. לטענת התובעים, הם מעולם לא התכוונו שתשלום הכספים יהיה בגדר מתנה. עם זאת, עלתה השאלה האם הנתבעת הייתה חייבת בתשלום המזונות.
על מנת להשיב על שאלה זו, השופט סקר בהרחבה את פרשנות המונח "חייב" בפסיקה ואת המקורות האפשריים שהיו יכולים להצמיח את החיוב במזונות. בסופו של דבר נפסק שהנתבעת לא הייתה חייבת לזון את אמה, לא מכוח החוק ולא מכוח הפסיקה. על כן, הרי שהנתבעת לא הייתה בגדר "חייב" ולא היה ניתן להטיל עליה חיוב תשלום במזונות באופן רטרואקטיבי, על מנת לחייבה להשיב לתובעים את הכספים ששולמו לאם.
עשיית עושר ולא במשפט
מאחר ונקבע שהנתבעת לא הייתה בגדר "חייבת" במזונות האם בעת הגשת התביעה, הרי שהתובעים לא ענו על תנאי הסעיף בחוק עשיית עושר ולא במשפט שהצמיח להם עילת השבה. שכן, לפי סעיף זה, נדרש שהתובעים יפרעו את חובה של הנתבעת. משום שלנתבעת לא היה חוב, לא היה ניתן לפרוע אותו ולקבל השבה. לאור האמור לעיל, תביעת ההשבה נדחתה.
