דחיית תביעה של אישה לביטול הסכם גירושין וממון שקיבל תוקף של פסק דין

בית המשפט דחה את בקשת התובעת לבטל תוקף של הסכם גירושין ויחסי ממון, לאחר שאושר על ידו. השופטת קבעה כי דרישתה של הנתבעת לביטול ההסכם הייתה חסרת תום לב, והעילות מכוחן התבקש הביטול, לא הוכחו. כלומר, התובעת לא הרימה את הנטל שהוטל עליה ולא הוכיחה כי הייתה טעות, הטעייה, כפייה או עושק במעמד חתימת החוזה. לכן, תביעתה נדחתה.

יש לכם שאלה?

פורום הסכם גירושין

פורום הסכם ממון

פורום חלוקת רכוש

פורום בית המשפט לענייני משפחה

במקרה דנן, הוגשה לבית משפט לענייני משפחה תביעה לביטול הסכם יחסי ממון וגירושין אשר הוכר כתקף במאי 2004. הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1981 והחליטו להתגרש בשנת 2004. משכך, הם הסדירו ביניהם את חלוקת רכושם והסכם יחסי הממון נכנס לתוקף, לאחר שאושר על ידי בית המשפט. ההסכם הביא להסדרת גט הצדדים ובנוסף, הוסכם על מסירת המשמורת על הילדים לאישה והוסדר נושא המזונות. כמו כן, הוחלט כי הנתבע ירכוש את חלקה של התובעת בדירתם המשותפת, והיא רכשה דירה אחרת במימון חסכונות משותפים. הצדדים הוסיפו והסכימו כי כל אחד מהם ישמור על הזכויות שנצברו ממקום העבודה בבעלותו.

טיעוני הצדדים

האישה התובעת ביקשה מבית המשפט לבטל את ההסכם היות והיא לא הייתה מודעת להיקף הסכומים אותם צבר הבעל במקום עבודתו ולכן, הלכה למעשה, היא לא ידעה על מה היא וויתרה. רק לאחר זמן מה היא גילתה כי זכויותיו הכלכליות של הנתבע הוערכו בהיקף של מיליון ₪, בעוד שזכויותיה היו שוות פחות. לדידה, ההסכם שנקבע בין הצדדים הביא לקיפוחה ובשל חוסר מודעותה להיקף הזכויות, הרי שתנאי החוזה היו גרועים במיוחד. משכך, היה ניתן להסיק כי היא לא חתמה מרצונה האמיתי ותוקפו המוסרי של ההסכם נפגע. התובעת הוסיפה שהיא חתמה על ההסכם בשל החשש מפני סירוב מתן גט על ידי הנתבע. לכן, היא ביקשה את ביטולו של ההסכם.

מנגד, הנתבע התנגד לבקשת התובעת והכחיש את שיוחס לו. לטענתו, התובעת הייתה מודעת למהות ההסכם ולהיקף הסכומים עליהם היא ויתרה. בנוסף, תביעתה הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב, לאחר שהנתבע עמד בקביעות ההסכם. מאידך גיסא, התובעת לא הוכיחה כי הופעל עליה עושק או כפייה, וכי הייתה טעות או הטעייה בהתקשרות. לדידו, לכל היותר היה מדובר בטעות בכדאיות החוזה, שלא הצדיקה את ביטולו.

דיון והכרעה

כאמור, התובעת העלתה מספר טענות אשר הצדיקו לדעתה את ביטול ההסכם: טעות, הטעייה, עושק וכפייה. השופטת התייחסה לכל אחת מעילות ביטול אלו בנפרד. ראשית, נבחנה טענת הטעות. לאחר שמיעת העדויות, השופטת הגיעה למסקנה כי על התובעת היה להוכיח שלולא הטעות, היא לא הייתה מתקשרת בחוזה, אך היא לא עמדה בנטל זה. רצונה החזק של התובעת להתגרש וחששה מפני אי מתן גט הם שגרמו לה לחתום על ההסכם ולא הטעות אודות היקף הזכויות הכלכליות של הנתבע.

יתרה מזאת, נפסק כי התובעת הייתה מודעת כי לבעלה היו זכויות רבות משלה. לדעת השופטת, הטעות אליה התייחסה התובעת הייתה באשר לכדאיות ההסכם, כפי שנטען על ידי הנתבע, וטעות זו לא הצדיקה את ביטול ההסכם. לאחר מכן נבחנה טענת ההטעיה והתרמית. התובעת טענה כי הנתבע הסתיר ממנה את סך הכספים שהגיעו לו. אך לאור עדות עורכת הדין שערכה את ההסכם בין הצדדים, נקבע כי לא כך היה הדבר.

דהיינו, הנתבע חשף בפני התובעת את מלוא ידיעתו על הסכומים שהגיעו לו. לעניין טענות העושק והכפייה, השופטת הבהירה כי הן נטענו בכתב התביעה בצורה כללית ולא מקיפה. התובעת לא הוכיחה את קיום יסודות עילת העושק: מצבה כעשוקה, ניצול מצוקתה וחוסר האיזון שנגרם עקב החוזה.

השופטת קבעה כי במעמד חתימת החוזה לא היה ניצול מצוקה מטעם הנתבע, שכן התובעת הייתה יכולה לסרב לחתום על החוזה ולבקש לברר לעומק את סכומי הזכויות. בנוסף, לא הובאו הוכחות לחוסר איזון, מאחר והתובעת לא חשפה מה היה היקף זכויותיה ממקום עבודתה. יתר טענות התביעה באשר להסכם לא סביר או הגיוני נדחו אף הן, ולבסוף, נדחתה התביעה בכללותה. טרם סיום, השופטת ציינה שהתובעת נהגה שלא בתום לב. שכן, היא טענה כי רק בחלוף שנה מיום הגירושין היא גילתה את שווי זכויות הנתבע. אולם, מעדויות שונות עלה כי התובעת גילתה נתונים אלו עוד קודם, לאחר שפעלה בתחכום וערמומיות מול הבנק והנתבע.