זוהי בקשה שהוגשה לבית משפט לענייני משפחה בנוגע לניהול עיזבון. המנוח הוריש את רכושו לעשרים מבני משפחתו, ובית המשפט מינה מנהל לעיזבון. מנהל העיזבון הגיש בקשה לאשר לו למכור את אחד מנכסי העיזבון. שמונה מהיורשים הביעו את התנגדותם למהלך. המתנגדים ביקשו גם להפסיק את מינויו כמנהל העיזבון. לטענתם, הם גילו כי אחת הרוכשות של הנכס היא בתו של השמאי ששם את ערכו של הנכס עבור העיזבון. לאחר דין ודברים עם היורשים, חזר בו מנהל הנכס מבקשתו למכור את הנכס.
יש לכם שאלה?
לאחר כשנה וחצי, מנהל העיזבון הגיש בקשה שנייה למכירת הנכס. הקונה במקרה זה הוא אדם אחר לחלוטין. מנהל העיזבון הצהיר בפני השופט כי הוא קיבל את הסכמת היורשים למכירת הנכס, ואף הציע להם זכות קדימה לקנות אותו, שלא מומשה על ידם. מאחר והמנהל ביקש אישור מיוחד למכור את הנכס במהירות, עקב שינוי במדיניות המיסוי שנכנסה לתוקף, אישר השופט את מכירתו של הנכס במעמד המנהל בלבד. לאחר אישור הבקשה, הגישו חלק מהיורשים בקשה לעיכוב הליכי המכירה, ולביטול ההחלטה של בית המשפט. לטענתם, המכירה נעשתה בניגוד לרצונם.
הדיון המשפטי
ראשית, השופט דן בשאלת הסמכות של בית המשפט. דהיינו, האם בית המשפט היה רשאי לבטל את החלטתו הראשונה, אשר אפשרה את מכירת הנכס? השופט קבע שכן. נקבע כי הפסיקה מאפשרת לבית משפט, בנסיבות מסוימות, שלא לאשר עסקה ואפילו לבטלה. בנוסף, מאחר והמבקשים טענו כי המנהל לא קיבל את הסכמתם, הרי שלא היה מקום מלכתחילה לדון בבקשה במעמד צד אחד. לאור זאת, ההחלטה הראשונה התבצעה בהעדר הנתבע, ובית המשפט מוסמך לבטלה.
האם מנהל העיזבון הטעה את בית המשפט כאשר הצהיר שכל היורשים מסכימים לעסקה?
כבר לאחר שהוגשה הבקשה לבטל את המכר, שינה המנהל את גרסתו. בזמן שביקש אישור למכירת הנכס, הוא טען בפני השופט כי כל היורשים הסכימו למכירה. לאחר שהוגשה ההתנגדות, המנהל טען כי לא התכוון לכל היורשים אלא לרובם. השופט הוסיף, כי גם אם יאמין לדברי המנהל, שאף בפעם הראשונה הוא התכוון לרוב היורשים ולא להסכמת כולם, היה עליו לציין את שמות היורשים המתנגדים, ואת סיבת ההתנגדות. בית המשפט הדגיש פעם נוספת כי מנהל עיזבון מהווה את זרועו הארוכה של בית המשפט. לפיכך, חלה עליו חובת נאמנות גבוהה לעשות צדק ולדבר אמת. במקרה שלפנינו, הצהרת מנהל העיזבון לא הייתה נכונה.
פגם נוסף בהתנהלות מנהל העיזבון נגע לדיירת המוגנת שהתגוררה בנכס המדובר. דיירת זו ויתרה לאחר שנים רבות על זכויותיה בדירה, תמורת חלק מהתמורה שתתקבל ממכירת הדירה. מנהל העיזבון, אשר ידע את עובדת הויתור, לא הודיע על כך ליורשים. ייתכן ואם היה מודיע להם על כך, הם היו מעוניינים לרכוש את הדירה בעצמם.
כל אחד מהכשלים בהם נכשל מנהל העיזבון מונעים ממנו את היכולת להמשיך ולשמש בתפקיד. קל וחומר כאשר כל הנסיבות מצטרפות במקרה אחד. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה, שכבר זמן רב היורשים מביעים חוסר שביעות רצון ממנהל העיזבון. עובדה זו כשלעצמה הייתה צריכה לגרום לו לנהל את מעשיו בזהירות ובהקפדה יתירה. המנהל הפר את חובת תום הלב וההגינות שהוטלה עליו.
ההכרעה
השופט שחרר את מנהל העיזבון מתפקידו, ומינה במקומו מנהל עיזבון חדש. השופט קבע כי המנהל החדש ישוחח עם היורשים בנוגע למכירת הנכס, יבדוק את החסרונות והיתרונות שבמכירה, ויגיש לבית המשפט בתוך 21 ימים את עמדתו בנושא, ואת עמדת היורשים.
השופט לא נתן צו להוצאות במקרה זה.
עודכן ב: 27/02/2012
