כאשר עובד נפגע במהלך ועקב עבודתו, מוכרת פגיעתו כתאונת עבודה. אז, הוא זכאי לקבלת תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי בהתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה לנזק. כאשר אדם נפטר כתוצאה מתאונת עבודה, משפחתו זכאית לקבלת קצבת תלויים המחושבת באופן יחסי להכנסות המנוח טרם האירוע הקטלני. גם במקרה זה, המוסד לביטוח לאומי צריך להכיר במוות כתוצאה מהפגיעה בעבודה. קרי, קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה למוות. דוגמא לדיון בעניין ניתן לראות בפסק הדין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
יש לך שאלה?
במקרה דנן, פנתה התובעת לבית הדין על מנת שיכיר באירוע שגרם למות בעלה המנוח כתאונת עבודה. על פי כתב התביעה, המנוח נולד בשנת 1945. בשנת 1992, הוא לקה באוטם שריר הלב והאירוע הוכר כתאונת עבודה. בשנת 1997, הועדה הרפואית שדנה בעניינו של המנוח קבעה לו נכות צמיתה מהעבודה בשיעור של 60%. בנוסף, הוכרו לו 40% נכות קרדיאלית ועוד 20% נכות מכוח פגימות נוספות. במאי 2005, המנוח נפטר מדום לב פתאומי. בעת פטירתו, הוא שהה בביתו.
קביעות המומחה הרפואי
בעלי הדין הסכימו למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת לקבוע האם היה קשר סיבתי בין אוטם שריר הלב בו לקה המנוח בעבר והכרתו כתאונת עבודה, לבין דום הלב שהוביל למותו. המומחה הרפואי קבע שהגורם לאירוע הלב שהוביל למות המנוח היה הפרעת קצב מסוג פרפור חדרים. כאשר מרחשת הפרעה זו, פעילות הלב הופכת לכאוטית עד לעצירתו המוחלטת. לדעת המומחה, במקרה דנן פרפור החדרים יכול היה להיגרם מסיבות שונות. למשל, מחלת לב טרשתית כרונית שהתפתחה בליבו של המנוח עקב גורמי סיכון שונים כמו עודף שומנים בדם, עישון, עודף משקל, סכרת ועוד. לחלופין, הפרפור יכול היה לנבוע מאוטם שריר הלב בו לקה בשנת 1992 או עקב אוטם חדש שהתרחש במקביל.
לאור עברו הרפואי של המנוח וגורמי הסיכון השונים שפורטו לעיל, המומחה קבע שאוטם הלב שהתרחש בשנת 1992 היה תולדה ישירה של מחלת הטרשת ממנה סבל הראשון. לא זו אף זו, אוטם הלב תרם להחמרת מחלת הטרשת. על כן, נקבע שלאוטם הלב שהופיע בשנת 1992 הייתה תרומה בשיעור של 50% למותו של המנוח. את 50% הנותרים, זקף המומחה להחמרת מחלת הטרשת ממנה סבל המנוח מאז 1992, או להופעתו של אוטם חדש, ללא ידיעת המנוח. לאור חוות דעת רפואית זו, החליט המוסד לביטוח לאומי להכיר בתביעה.
החלטה
על כן, השופטת קבעה שהמנוח נפטר כתוצאה מאירוע לב. בנוסף, נקבע שהיה קיים קשר סיבתי בשיעור של 50% בין האוטם שהופיע בלבו של המנוח בשנת 1992, והוכר כתאונת עבודה, לבין הפרעת הקצב שגרמה למוות בשנת 2005. על סמך קביעת המומחה, השופטת ייחסה את 50% הנותרים למחלה טרשתית או לאוטם נוסף שהופיע בלבו של המנוח בזמן הפרעת הקצב. כלומר, השופטת קבעה שפטירתו של המנוח הייתה כתוצאה מתאונת עבודה ולכן התובעת הייתה זכאית לתשלום קצבת תלויים כחוק.
