על פי חוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה הינה תאונה שהתרחשה במהלך העבודה ועקב העבודה אצל המעביד, או מטעמו. על מנת לקבל פיצויים מהמוסד לביטוח לאומי בגין תאונה זו, על הנפגע להוכיח שקיים קשר סיבתי בין העבודה לתאונה עצמה. פעמים רבות, המוסד לביטוח לאומי לא מכיר בקיומו של קשר סיבתי זה. אז, ניתן להגיש תביעה לבית הדין לעבודה, אשר שומע את טענות הצדדים ומפרש מהי תאונת עבודה, והאם היא התרחשה באותו מקרה. כך היה בפסק דין דנא, אשר נידון בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית הדין תביעה להכרה בפגיעת גב שהתרחשה בשנת 2004 כתאונת עבודה. על פי כתב התביעה, התובע נולד בשנת 1980. במהלך שנת 2004, הוא עבד בחקלאות. במסגרת עבודתו, הוא היה צריך להזיז ולהניח צינורות השקיה בשדות. התובע טען כי הצינורות היו באורך של 12 מטר ובעובי 2.5 צול, והיו מחוברים ביניהם באמצעות ממטרות. במהלך מאי 2004, התובע התבקש להזיז צינורות אלו יחד עם עובד נוסף, שניהל את צוות ההשקיה.
העבודה החלה בשעות הבוקר המוקדמות ומטרתה הייתה לפנות את הצינורות מחלקה מסוימת, על מנת שיהיה ניתן לבצע בה ריסוס מיוחד. התובע טען שהעבודה הייתה דחופה ומיוחדת. לטענתו, הוא הרים יחד עם חברו חמישה צינורות לגובה של כמה עשרות סנטימטרים מהקרקע, כאשר הם היו מלאים במים ומשקלם היה כבד. את הצינורות הזיזו השניים מחוץ לערוגה.
לאחר מספר שעות עבודה, סמוך לשעה 11:30 בצהריים, הרים התובע את קבוצת הצינורות האחרונה והחל לחוש בכאב פתאומי וחד באזור הגב התחתון. לטענת התובע, הכאב הקרין לעכוז הימני וגרם לכך שהוא לא יהיה כול לזוז ממקומו. כתוצאה מכך, הוא הפיל את הצינורות על הקרקע והפסיק את עבודתו באופן מיידי. התובע הוסיף שלאחר האירוע, הוא הפסיק את עבודתו בחקלאות ונח בביתו עד ל- 19.05.04, אז קיבל טיפול רפואי ראשוני. לטענת התובע, כאבי הגב בהם לקה נבעו מעבודתו בהרמת צינורות השקיה. מנגד, המוסד לביטוח לאומי טען שהעבודה החקלאית לא גרמה לכאבים אלו, אלא היה מדובר בהליך תחלואתי רגיל.
בית הדין מינה מומחה רפואי מטעמו. הלה קבע כי המחלה שאובחנה אצל התובע – כאבי גב תחתון עם הקרנות לרגל ימין, נבעה מפריצת דיסקוס. לטענת המומחה, פריצת דיסקוס בגיל צעיר, כגילו של התובע, נובעת לרוב מאירוע טראומתי. משום שלא היה קיים בתיקו הרפואי של התובע תיעוד של בעיות קודמות בעמוד השדרה, המומחה קבע כי היה קשר סיבתי ברור בין העבודה הפיזית לפריצת הדיסקוס וכי לא היו גורמי סיכון קודמים אצל התובע. לאחר פרסום חוות הדעת, הודיע הנתבע לבית הדין כי הוא החליט להכיר בתביעה.
השופטת נתנה תוקף משפטי להחלטה זו וקבעה כי במהלך חודש מאי 2004, התובע לקה בכאבי גב כתוצאה מפריצת דיסקוס. בין פגיעה זו לעבודת התובע בחקלאות היה קיים קשר סיבתי רפואי ומשפטי. לכן, נקבע כי היה מדובר בתאונת עבודה, כפי שהוגדרה בחוק הביטוח הלאומי. עקב קביעה זו, הוטלה על הנתבע חבות לשלם לתובע דמי פגיעה כחוק, ולאחרון קמה אפשרות להגיש תביעה לקביעת דרגת נכותו מעבודה.
